מתחת לפרווה

זה אחד המקרים שאני כותב בלי לדעת בדיוק מה אני עומד לכתוב.

תהום חזרה הביתה מהעבודה, קראה את הפוסט ואת השיחה שהתנהלה בעקבותיו בחדר "ביזאר קשה מאוד" שפתחתי בצ'ט. (כי החיים חרא) . אחרי שהיא התקלחה דיברנו ביוזמתי, והיא אמרה שהיא גם היתה רוצה להשתחרר מהקנאה ההרסנית שלה, ושהיא מבינה שהבטחון שלי בקרשים וששרשרת האינסידנטים שהיו עם הקנאה שלה הביאו אותי למצב שאני כבר מראש מוותר, שאני פוחד להשתחרר, ומעדיף לוותר לחלוטין על אינטראקציה עם אחרות, מה שפועל עוד יותר להורדת הביטחון שלי והחשק לחיות. לא נכנסתי אתמול לג'קוזי עם תהום ועוד שלוש כוסיות, כי פחדתי.

ואז דיברנו על מיילדום, והיא אמרה משו שהייתי חייב להסכים איתו, שאנחנו שונים בהישלטות שלנו, וכל אדם הוא סאב שונה עם צרכים שונים. ואז ביקשתי ממנה לתאר מה היא היתה רוצה אם כך, כלומר, מה הצרכים שלה ואיזו סוג של הישלטות היא מחפשת. הוספתי ואמרתי גם שתתעלם מהפרצוף המבואס והמתוסכל שלי, ושאני אכן רוצה לשמוע.

אז היא אמרה שחשוב לה להרגיש נאהבת, לקבל חיזוקים ומחמאות על יופיה גם במקום הנמוך, להרגיש שהיא שלי ושאעודד אותה להתמסר עוד כי זה חשוב לי, ושהיא אוהבת שאני מורה לה להכין את הבית לסשן ולהתכונן בלוח זמנים, אממ, אה, ושאני אתייחס אליה כאובייקט מיני ושהיא תהיה הזונה שלי. באמת הקשבתי בסבלנות ובקשב רב, ואז לקחתי אותה למיטה וחיבקתי אותה והלכנו לישון, אבל לא הצלחתי להירדם.

אני מרגיש על טורים עכשיו, ואני לא בטוח למה. הצד הבוגר במוחי מברך על זה שהיא אמרה את הדברים האלה, זה ממילא סגנון השליטה שהיה מאפיין אותי כשעוד הייתי שולט, אני מאמין בתקשורת, ובכלל שבדסם נועד לענג ושאין דבר כזה שליטה 'אמיתית' בבדסם, אני סוג הגבר שמאוד חשוב לו לענג את בת זוגו ולספק אותה, אבל מה שאני מרגיש עכשיו זה זעם ושבא לי לבכות.

למה.
ובכן, (ואין לי מושג מה אני הולך לכתוב עכשיו,כן?)
וול, אולי בגלל שזה הפוך ממה שהיא אמרה עד עכשיו. כלומר, לא בדיוק הפוך, אבל זו כן היתה הפעם הראשונה שהדברים נוסחו בצורה כזו. אולי כי אני כועס עליה עדיין, על חוסר ההכלה שלה, ועדיין אוכל את פירות הבאושים של הסיפור האחרון שהתפוצץ, ומרגיש שעכשיו אני נדרש לתת עוד, ומהצד השני. אולי כי אני מתאכזב לגלות שכנשלטת היא הרבה יותר לייט ממני, (מה שהגיוני) ושבעצם אין שום סיכוי שאצליח להנות ממש ממיילדום איתה, שכן זה תמיד יהיה לי רך מדי ויותר מדי בפוקוס עליה. שהיא אומרת שהיא רוצה לספוג ממני הכל ולעשות הכל למעני, אבל בפועל היא לא באמת מסוגלת לספוג אפילו קצת מכל מה שמתחולל בי. אולי כי אני מרגיש שנתתי עד שהתרוקנתי, ואין לי לתת עוד. אולי כי אני מרגיש שכל היסוד הוא שקרי בעצם, כי זה לא שליטה בכלל, ואין בצורה שהיא רוצה את הדברים שום דבר מעניין או מענג עבורי.

אז סבבה, אני יכול לסשן אותה ככה תיאורטית, תחת הכותרת "בעל טוב מספק את אשתו", אבל אלו לא החומרים מהם עשויים החלומות שלי. אולי זה תהליך, ואם אני אשקיע את הצעד הראשוני ואפנים את העצות שלה, אוכל לקחת אותה בהדרגה למקומות שבאמת מדליקים אותי. אבל זו נראית דרך כל כך קשה וארוכה, וגם בה אני לא בטוח שאני רוצה בכלל. לא בה ולא בתוצאותיה.

אז אני באמת שמח שהיא דיברה איתי בכנות, אבל הנה דוגמא לאיך שכנות ותקשורת יכולים גם לא לפתור כלום.