הצ'ט של הכלוב הוא כידוע מקום לאנשים שאף אחד לא אוהב אותם. (; ואני אחרי למעלה משנה של העדרות חזרתי לבלות שם לא מעט לאחרונה, במיוחד ברפת של הפרה ההיא, אבל לאחרונה אפילו גלשתי לכללי מפעם לפעם, ואף הרהבתי לפתוח חדרים משלי. אם זה לא סימן רע, אני לא יודע מה כן (:
אבל אתמול הצ'ט דווקא עזר, במיוחד שאני שונא לדבר בפון, ועוד יותר מתעב את המסנג'ר. אין לי לא מסנג'ר ולא סלולארי, וטוב שכך. אז היום עבר בצורה פחות נוראית משציפיתי. לפרקים אפילו היה נחמד. לרגעים אפילו הרגשתי מעט חיות שבה אלי.
לא שתיתי אלכוהול לאורך כל היום והלילה, הלכתי לישון אחרי חצות ודווקא ישנתי בסדר ועם פחות חריקות שיניים מהרגיל, אכלתי בצורה שפוייה, וסירבתי בנימוס לכמה הצעות מפתות לשיחות, מפגשים מסוכנים, ופינוקים. הרגשתי שאני צריך להיות לבד. יש רגעים של געגוע ושל קושי, אבל כרגע יש יותר הקלה, וככל שאני חושב עליה ועוסק בה פחות ככה אני מתרכז יותר בעצמי, ונהיה לי יותר שמח. כשאני כן מחפש אותה או תוהה מה היא עושה, או כשכן דיברנו שיחה קצרה של תיאום, ההרגשה מחריפה, חוזרים הגלים, חוזרת החריקה, ויורדת הפרודוקטיביות.
קמתי מוקדם היום, ירדתי לאימון כדורסל קצר ואופטימי (וקלעתי מעל לממוצע שלי) , עשיתי טלפונים, התקלחתי בשביל עצמי. עשיתי ישיבת צוות, אני שותה הרבה מים, ואני מתכוון להמשיך להיות פרודוקטיבי. הבנתי ממנה שהיא רוצה לחזור. אני מרגיש שכרגע עדיף שנהיה לחוד, אני עוד לא מסוגל לחשוב על פרידה בצורה רצינית ואמיתית, אני צריך זמן עם עצמי, להתחבר לעצמי, להתחזק, להרגיש טוב ובשליטה על עצמי ועל הרגשות שלי, ולהחליט מה אני רוצה. כשאנחנו באותו בית הרוחות סוערות, החיכוך חריף, אני לא מסוגל לחייך, מרגיש צורך לשתות, ואני מאבד את עצמי לגמרי.
אז נראה לי שמוטב להמשיך בהפסקה הזו, רק שתהום לא חושבת ככה, והיא חוזרת (עצרתי לרגע אחרי שכתבתי את המילה הזו. זה היה הניסוח שלה, כשדיברנו. אני הייתי מנסח *באה*) מתישו בצהריים פלוס מינוס. מן הסתם תתנהל שיחה.
לפני 17 שנים. 8 ביולי 2007 בשעה 9:23
