לפני 17 שנים. 7 ביולי 2007 בשעה 9:22
כמעט כל בוקר כשאני מתעורר, אני מנסה להיזכר אילו פאדיחות עשיתי בלילה הקודם. אם אמרתי דברים שלא הייתי צריך. אם אלו דברים כתובים, אחרי שאני נזכר אני ניגש למחשב לבדוק מה בדיוק, ואיך התגובות לזה. אם אלו התרחשויות פיזיות שקרו, אני מנסה לשחזר אותן ולנתח. הם כבדים, לעיתים קרובות, הבקרים שלי.
הצהריים האלו, כשהתעוררתי, נזכרתי איך אמרתי לה אתמול שאני רוצה להיפרד. איך יריתי בה "לא טוב לי לא טוב לי לא טוב לי לא טוב לי" בעוצמה שהפתיעה אותי. כמה פעמים חזרתי על זה, כמו התפרצות געשית. איך זה בקע ממני, כמו אמת. כמו עדות של נחקר שנשבר, וסוף סוף מתוודה.
אז ירד לי הלב כשנזכרתי. והצטערתי שהתעוררתי. והיא היתה כבר ערה, ואמרתי לה שאני חושב שעדיף שתהיה במקום אחר היום. היא הלכה עכשיו. שקט פה.
