ספנקבלוג

מכירים את השיר החדש של אביב גפן?

הוא שר באחת השורות שמישהי אומרת לו שהיא ילדת אור ירח.

היא טועה. היום היא כבר לא ילדת אור ירח- היום היא קשישת אור ירח.

יום טוב.

מישהי שעובדת איתי תלתה ליד העמדה שלה פוסטר עם התמונה המפורסמת של שירי ביבס מחזיקה את כפיר. היום כל היום הסתכלתי על התמונה ונכנסתי לדיכאון.

מה היא תעשה עם הפוסטר עכשיו?

יצא לי לדבר עכשיו עם בחורה מאוד צעירה- אולי אפילו טינאייג'רית שהלינה בפני שאין לה חיים.

..חמודה, חכי שתגיעי לגיל 41. אני מבטיח לך שכשתגיעי לגיל 41 את תביני מצויין את הביטוי "אין לי חיים".

כשתגיעי לגיל 41 את תביני מעולה את משמעות המושג "אין לי חיים".

כן, ילדה, כשתגדלי ותגיעי לגיל 41 את תביני את הביטוי "אין לי חיים" בצורה הכי יסודית ועמוקה שיכולה להיות.

ערב טוב.

כמה אנחנו תלויים בחרא הזה. 

כמה אנחנו תלויים בבוס שרק יתן לנו משימות וישלם לנו את המשכורת שכמעט אף פעם לא מספיקה, במיוחד נוכח יוקר המחיה בישראל.

כמה אנחנו תלויים במקום הזה שמאלץ אותנו לחזור שוב ושוב על אותן משימות, עד שהן יוצאות לנו מכל החורים.

את מרבית חיינו הבוגרים אנחנו נאלצים להעביר בעבודה, שב99% מהמקרים היא גם משעממת ויבשה.

העבודה היא חיינו, אי אפשר בלעדיה, ואי אפשר איתה.

כולנו, או לפחות רובנו, משקרים לעצמנו.

מציגים לסביבה דמות פיקטיבית שבדרך כלל לא מייצגת את מי שאנחנו באמת.

השאלה היא מתי ההצגה נגמרת. מתי הזיוף מתגלה? מתי חיים אתגר מופיע מאחורה ותופס אותנו על חם?

מסביר לנו שאנחנו לא מצחיקים כמו שאנחנו חושבים, לא חכמים כמו שנדמה לנו, ולא מיוחדים כמו שנדמה לנו.

אנשים חייבים לרדת לקרקע המציאות מתישהו, לא?

עזבו אותי, באמא שלכם, כולכם חיים בסרט ואתם  לא מבינים כלום מהחיים שלכם.

עלק שואלים אותי אם הכל בסדר. איזה מן שאלה זאת "הכל בסדר" מתי משהו היה בסדר בחיים האלה?

איזה מזל זה להיות אומלל!

תקשיבו, אני כל כך זקן שאני כבר  לא מצליח להישאר ער אחרי 11 בלילה, זה פשוט נורא!

אתמול הייתי גמור מעייפות ונרדמתי ב 22:30, אני החמצתי את ההכרזה על הזוכה בגמר של הכוכב הבא, בגילי זה נחשב לאחד מרגעי השיא של השנה!

איפה הימים שהייתי יוצא למסיבות עד השעות הקטנות של הלילה, ובבוקר למוחרת מתעורר כמו פנתר.

שמעתי היום משפט  שיש לו משמעות אחת כל כך טובה, ומשמעות שנייה כל כך איומה-

" תודה על כל מי ששבה"

אתם לא מבינים כמה שהם קצרים. ( מי שלא בתעשייה, מי שעובד בתעשייה מבין על מה אני מדבר)

אתה עובד מגיל 30 עד גיל 47-48, וזהו.  ברגע שמתחילה לה הירידה הטבעית בזיכרון אתה הולך הביתה- זורקים אותך לכלבים. אני נתקל בתופעה הזו שוב ושוב, קריירה של שחקן כדורגל ארוכה יותר.

מזל שאני לקוי למידה ועובד בתפקיד זוטר יחסית. מזל שאני יכול להמשיך לעשות את העבודה המשעממת שלי עד הפנסיה.

אם אתה אוהב את העבודה שלך.

אם היא לא משעממת אותך, ואתה לא מרגיש מיצוי, אפילו שאתה עובד בה שנים.

ואם אתה מרוויח משכורת פחות או יותר ממוצעת.

..סימן שאתה ממש זקן.