נכנס במקרה לפרופיל פייסבוק של מישהו בגילי שלמד איתי במכינה לפני 22 שנה.
סטטוס- אלמן.
שאלוהים ישמור.
נכנס במקרה לפרופיל פייסבוק של מישהו בגילי שלמד איתי במכינה לפני 22 שנה.
סטטוס- אלמן.
שאלוהים ישמור.
מה ההבדל בין אדם מצליח (לא אני) לאדם לא מצליח (אני)
ההבדל הוא שאדם מצליח הוא אדם שהשלים עם הסבל. אדם מצליח הוא אדם שהבין שהסבל הוא חלק אינטגרלי מהחיים, ובכל זאת ממשיך קדימה, כל הדרך אל עבר הקבר.
זה אחד המאפיינים של גברי אלפא, למשל. הם לעולם לא יתלוננו, לא על החיים, לא על משבר גיל 40, וזה לא שהם לא סובלים- כולם סובלים, ההבדל בינם לבין כל השאר הוא שהם כבר לא מתרגשים מהסבל, הם קיבלו החלטה שהסבל לא ימנע מהם להצליח בחיים, הסבל לא יעצור אותם.
אני לעומת גברי האלפא, לא מצליח להשלים עם הסבל- אני אלרגי לסבל, אני לא בנוי לסבול, אני בנוי להנות, אני בנוי לנוח. תוסיפו לזה את לקויות הלמידה שלי ותבינו למה אני לעולם לא אהיה אדם מצליח.
ככה אני מרגיש יותר בודד..
אני לא רואה סדרות בנטפליקס!
אני לא רואה סדרות בכלל, רק ספורט.
זהו, אמרתי את זה..
בטח שטוב לו, לששון שאולוב, הוא בן 22.
גם לי היה טוב בגיל 22.
נראה אותו שר ככה בעוד 20 שנה.
הוא כמובן האוכל!
ככל שאני מתבגר ככה אני נהנה מאוכל יותר ויותר.
בגיל הזה אין כמו לצאת למסעדה טובה, להתפנק על אוכל משובח, ולהפסיק ולו לשעה אחת לספור קלוריות.
אכילה ושינה, הבילויים המהנים ביותר לבני 40+
צפיתי עכשיו בפוסט באינסטגרם עם בחורה צעירה שלטענתה השמיעה שירי נוסטלגיה.
אממה, אני לא הצלחתי לזהות אפילו שיר אחד!
אתם מבינים, אני כל כך זקן שהמוזיקה שאני אוהב (או ליתר דיוק המוזיקה שפעם אהבתי כי היום אני כבר לא שומע מוזיקה) יותר ישנה מהמוזיקה שהיום נחשבת לנוסטלגיה.
כבר כתבתי בעבר שהפסקתי לשמוע מוזיקה, אני כבר מזמן לא בעניינים. בגילי זה כבר לא גורם לי להנאה.
..אבל לפעמים יש שירים שכולם מזמזמים ואני מרגיש שאני חייב לשמוע אחרת יהיה לי חור בהשכלה.
..ולכן, החלטתי לנקוט בצעד מהפכני, ואני שמח לבשר לכם שהיום, לראשונה בחיי שמעתי את "לא לפנות אליי" של נסרין.
זהו, עוד שנה חלפה.
היום אני בן 42. (תודה שאתם משתתפים בצערי)
עוד שנה במסע אל עבר הקבר.
עוד שנה אל תוך המשבר האומלל ביותר שאלוהים ברא.
עוד שנה של אובדן הנעורים, עוד שנה של שקיעה בהירהורים.
עוד שנה של דיכאון, עוד שנה לאסון.
מה נותר לי לומר שעוד לא אמרתי?
כבר שלוש וחצי שנים שאני מתלונן ללא הפסקה, נראה לי שכבר הבנתם את הפואנטה.
אני כבר מתחיל קצת לחזור על עצמי, לא?
צריך להתחיל לעבוד על חומר חדש.
בא לי כבר משבר אחר.
..מה לעשות, ככה אני מרגיש.
שיגמר כבר המשבר הזה.
שיגמר, ולא יחזור יותר, לעולם.