הקיץ הזה זה קיץ מיוחד עבור מאיה. בכל שנה היא מנדנדת לאימא שהיא רוצה כבר ללכת לבקר את בת דודתה עדי, כמו שאימא ואבא הבטיחו לה. עדי גרה במושב מוקף בשדות ירוקים, ומאיה תמיד רצתה לבוא לישון אצלה כמה ימים, מאיה אף פעם לא גרה במושב והיא תמיד שאלה את עצמה איך זה לחיות מחוץ לעיר הגדולה והמזוהמת.
יום שני עשר בבוקר. היום זה היום. מאיה כל כך התרגשה שהיא קמה הבוקר בשש. "היום אני נוסעת לבקר את עדי במושב!", "היום אני נוסעת לישון אצל עדי במושב" הכריזה מאיה בשמחה. מאיה ארזה תיק העמיסה אותו על האוטו של אבא והם החלו בנסיעה אל המושב.
כעבור חצי שעה הם הגיעו. הבית של עדי היה בית גדול ומוקף בגינה. מאיה התרגשה במיוחד. זאת כאמור הפעם הראשונה שהיא מבקרת את בת דודתה והיא מצפה לחוויה מיוחדת, חוויה מהנה שהיא לא תשכח. אין לה מושג כמה היא צודקת.
מאיה יצאה מן האוטו, חיבקה את אביה ונפרדה ממנו לשלום. היא נכנסה לבית של עדי, ישר היא ועדי התחילו להשתולל ולשחק בכל רחבי הבית, מאיה התרשמה מכמות החדרים שיש בבית. חדר למחשב וחדר למכונת כביסה וחדר משחקים. כל החדרים בבית היו עם דלתות פתוחות. כל החדרים מלבד חדר אחד.
מאיה הסתקרנה, למה רק החדר הזה עם דלת סגורה? מה מסתתר בחדר המסתורי? מאיה הלכה ופתחה את הדלת. מול עיניה נגלה חדר קטן עם מיטה. על קיר החדר היה מתלה שעליו הייתה תלויה חגורה שחורה. מאיה חשבה לעצמה, "מדוע החגורה של אבא של עדי תלויה כאן על וו?"
אחרי זמן קצר עדי הגיעה לחדר. "עדי, למה החגורה של אבא שלך תלויה על הקיר?"
"אה, זה קצת לא נעים, אבל לכאן אני נשלחת כאשר אני מקבלת עונש, שונאת את החדר הזה, חח"
מאיה הייתה מופתעת מתשובתה של עדי. בבית שלה מעולם לא היה מקובל להרים יד על ילדים ובטח שלא להלקות אותם בחגורה. הוריה של עדי לא האמינו בענישה פיזית.
למחרת בבוקר מאיה כבר צפתה במה שהיא שמעה עד עכשיו רק בסיפורים. מסתבר שיום קודם עדי ומאיה שיחקו בבית ובעת משחק הן שברו את אחד האגרטלים של אימה.
אביה חזר מהעבודה מאוחר באותו יום ולכן חיכה עם העונש עד לבוקר.
אבא של עדי הוריד את החגורה מן המתלה ונעמד מול עדי עם החגורה בידו. "איך את מעיזה לשבור לאימא את האגרטל, את יודעת כמה כסף הוא עלה? תורידי מיד מכנסיים ותחתונים ותתכופפי על הספה, ילדה רעה וחצופה", גער בה אביה.
עדי הורידה מכנסיים ותחתונים והתכופפה על הספה. היא הייתה כל כך נבוכה. זאת הפעם הראשונה שבת דודתה רואה לה את הישבן.
הצלפה ראשונה נחתנה על ישבנה של עדי.
הצלפה שנייה נחתה על ישבנה של עדי.
הצלפה שלישית נחתה על ישבנה של עדי.
עדי החלה בוכה וצועקת, המלקות שאביה נתן היו חזקות במיוחד. היא גם הייתה נבוכה מהסיטואציה. היא לא האמינה שהיא תקבל מלקות בדיוק ביום שבת דודתה מבקרת אצלה.
הצלפה רביעית נחתה על ישבנה, מותירה בו סימן אדום.
מאיה הזדעזעה ממראה עיניה, היא מעולם לא ראתה איך מצליפים בילדים, ומראה הישבן של בת דודתה סופג מלקות ומאדים היה קשה לה.
הצלפה חמישית נחתה על ישבנה מותירה בו סימן אדום נוסף.
"כמה פעמים אמרתי לך לא לרוץ בבית, כמה פעמים אמרתי לך לא לרוץ בבית" גער בה אביה.
הצלפה שישית נחתה על ישבנה, מותירה בו עוד סימן אדום.
אביה של עדי המשיך ונתן לה עוד ארבע מלקות חזקות וכואבות שהותירו את ישבנה אדום. עדי בכתה בקולי קולות. מאיה נותרה מזועזעת מן הסיטואציה. היא מעולם לא חשבה שככה יראה הביקור שלה אצל בת דודתה.
אבא של עדי סיים להעניש אותה. "תשחקי בזהירות, אוי ואבוי אם זה יקרה שוב.
"רק רגע", מאיה אמרה לאבא של עדי. "דוד אלי, אני ועדי שיחקנו ביחד, ושתינו אחראיות במידה שווה לנזק שנגרם, אני מבקשת שתעניש גם אותי.
"מאיה, אני לא אבא שלך, הוא זה שאחראי לחינוך שלך, והוא יטפל בך"
"אבל אבא שלי אף פעם לא מעניש אותי ככה. אני מרגישה אחריות על מה שקרה ואני מבקשת שתעניש גם אותי באותו אופן שבו הענשת את עדי"
אחרי שיחת טלפון קצרה אלי קיבל אור ירוק להעניש את עדי. "כן, בהחלט לא יזיק אם היא תחטוף פעם" אמרה לו אמא של עדי.
מאיה, תורידי בבקשה מכנסיים ותחתונים ותתכופפי על הספה, ציווה עליה אלי.
מאיה הורידה מכנסיים ותחתונים והתכופפה אל הספה. "אני מוכנה לעונש, דוד אלי"
הצלפה ראשונה נחתה על ישבנה.
הצלפה שנייה נחתה על ישבנה.
הצלפה שלישית נחתה על ישבנה.
למרות שזו הפעם הראשונה בחייה שמאיה מקבלת מלקות מאיה לא צעקה ולא בכתה.
הצלפה רביעית נחתה על ישבנה, מותירה בו סימן אדום.
"את אפילו לא בוכה אה? כנראה שאני צריך להגביר קצת את עוצמת המלקות"
הצלפת חגורה רביעית וחזקה הונחתה על ישבנה של מאיה.
הצלפה חמישית הונחתה על ישבנה של מאיה.
ומאיה, עדיין לא בוכה ולא צועקת, אלא מקבלת את העונש שלה בשקט.
עדי הייתה מופתעת מקור הרוח של בת דודתה. עדי הייתה פורצת בבכי רק מלשמוע את אביה מורה לה להוריד מכנסיים ותחתונים.
אלי המשיך ונתן למאיה עוד חמש מלקות חזקות וכואבות על הישבן. אך גם מלקות אלה לא שברו את רוחה של מאיה, שלא הזילה אפילו דמעה אחת.
"טוב, מאיה, תרימי בבקשה מכנסיים ותחתונים, אתן יכולות להמשיך עכשיו לשחק, אבל אני מזהיר אתכן אם עוד משהו נשבר אתן תקבלו עוד מלקות ברור?
"כן דוד אלי", ענו לו שתי הבנות והמשיכו לשחק.
כעבור יומיים הגיעו ההורים של מאיה והחזירו אותה הביתה. מאיה שבה הביתה מחופשה שהיא לא תשכח בחיים.