דני הוא ילד שובב במיוחד. הוא מרבה לאחר לבית הספר ומרבה לבצע מעשי קונדס. אימא של דני נוהגת בו ביד קשה ונוהגת לנזוף בו ולהעניש אותו לעיתים קרובות. מראה החגורה נוחתת על ישבנו החשוף אינו מחזה נדיר בביתם. אימא של דני היא אימא קשה ומחמירה, היא מנהלת עם דני מלחמות ומדיי פעם גם מצליפה בו כדיי שדני השובב ישפר את התנהגותו.
יום שני, אחר הצהריים, דני הפריע בכיתה. מסתבר שהוא דיבר וצחק באמצע השיעור בזמן שכל הכיתה הייתה אמורה להיות בשקט. המורה נזפה בדני וכתבה לו מכתב להורים.
דני הבין שהפעם הוא יקבל מההורים עונש, אך הוא לא הבין שהעונש שיחטוף הפעם יהיה קשה בהרבה מן העונשים שהוריו בדרך כלל מטילים עליו.
דני חזר הביתה ומסר את המכתב לאמו. האם הביטה במכתב, אחר כך הרימה את מבטה והביטה בדני, ושוב נעצה את מבטה במכתב.
"מה יש לך לומר להגנתך בחור צעיר?"
"אני מצטער אימא, אני באמת מתנהג יפה. זאת גב' ארגמן, את מכירה אותה, תמיד היא מחפשת אותי, היא שונאת אותי המורה הזאת, אני אומר לך.."
"מה הכוונה שונאת אותך? מה אתה בעצם אומר? שהיא משקרת לי? שאתה לא איחרת לחמישה שיעורים רק בשבועיים האחרונים? שאתה לא קיללת והרבצת לרון במהלך השיעור, שאתה לא זה שהעתיק במבחן בהיסטוריה? מי עשה את כל הדברים האלה? אליהו הנביא?".
"אני באמת מצטער, אימא".
"ניסיתי כבר הכול דני. ריתקתי אותך לבית, נתתי לך שבועיים בלי מחשב, אחר כך שבועיים בלי טלוויזיה, אתה אף פעם לא לומד, אף פעם אתה לא לומד. אני מצטערת דני, אבל הפעם אצטרך לתת לך מכות בטוסיק, תביא לי את החגורה של אבא ותעלה בבקשה לחדר".
"לא אימא, אל תלקי אותי, בבקשה, אני מתחנן, מעכשיו אני אהיה ילד טוב, מבטיח"
"דני לך לחדר השינה ותביא את החגורה של אבא, עכשיו!"
דני ניגש לחדר השינה של אביו, פתח את הארון והגיש לאמו את החגורה השחורה של אביו. דני ואימא נכנסו לחדר, ואמו סגרה את הדלת מאחוריהם.
"דני, תוריד בבקשה מכנסיים ותחתונים ותשכב על המיטה", פקדה על דני אמו.
"אבל אימא למה על טוסיק חשוף? זה נורא כואב. בבקשה אימא, אפשר שהפעם זה יהיה עם מכנסיים, בבקשה.."
"לא דני, ההתנהגות שלך בתקופה האחרונה היא פשוט איומה. אתה לא מפסיק להפריע בכיתה, אתה כל הזמן מתחצף אליי ואל אבא. אני כבר לא יודעת מה לעשות אתך. אתה יודע שאנחנו אוהבים אותך ונותנים לך כל מה שאתה מבקש, אבל ההתנהגות הזאת חייבת להיפסק דני. כנראה שאתה לומד רק אם נותנים לך מכות בטוסיק . עכשיו תוריד מיד מכנסיים ותחתונים ותשכב על המיטה, אחרת תקבל מלקות גם מחר".
דני הוריד מכנסיים ותחתונים ונשכב על מיטתו.
אימו קיפלה את החגורה של אביו לשניים והחלה להצליף בו.
הצלפה ראשונה נחתה על ישבנו העירום של דני.
הצלפת חגורה שנייה נחתה על ישבנו, מותירה בו סימן אדום.
הצלפת חגורה שלישית נחתה על ישבנו של דני, דני החל לצעוק ולבכות, כבר עבר הרבה זמן מאז שאמו הצליפה בו, הוא שכח כבר את טעמה של החגורה על ישבנו החשוף.
הצלפת חגורה רביעית נחתה על ישבנו החשוף של דני, מותירה בו סימן אדום נוסף.
אמו של דני הרימה את החגורה באוויר והנחיתה על דני הצלפת חגורה חמישית, הצלפה חזקה וכואבת.
דני החל פורץ בבכי. כבר מזמן שלא חטף מאמו עונש מלקות, הוא כבר שכח כמה קשה וכואב עונש כזה יכול להיות.
הצלפת חגורה שישית הונחתה על ישבנו של דני, מותירה בו סימן אדום נוסף.
אימא של דני המשיכה ונתנה לדני עוד ארבע מלקות נוספות וחזקות על ישבנו העירום, שנותר עתה אדום ומגורה.
דני החל לבכות. קולות הבכי נשמעו בכל השכונה.
"טוב דני, אני מקווה שהפעם למדת לקח, כי אם לא, אני באמת כבר לא יודעת מה עוד ניתן לעשות אתך".
"אני מקווה שעכשיו אתה מבין שדברים משתנים בבית הזה, דני. גמרנו לנהוג אתך ביד רכה, עכשיו כל פעם שתתנהג לא יפה, אתה תחטוף על הטוסיק, זה ברור לך דני?"
"כן אימא, אני מצטער, מעכשיו אני אהיה ילד טוב, אני מבטיח".
"טוב דני, עכשיו תרים את המכנסיים ותלך להכין שיעורים, ואוי ואבוי לך אם אתה יוצא מהחדר לפני שכל שיעורי הבית מוכנים. אני לא רוצה יותר לשמוע ממך היום".
