עוד חצי שנה נותרה לי, והחלפת הקידומת מעוררת בי תרעומת. אני חושב על איך הסתכלתי על בני 40 כשהייתי בן 16 17, הם נראו לי כמו גוויות מהלכות (מה שלא רחוק מהמציאות)
בכל מקרה יש זיכרון אחד שצף ועולה לי כל הזמן, שאני חושב מסביר את המשבר הזה בצורה הטובה ביותר.
כשהייתי בן 14 הייתי במסיבת יום הולדת לחבר. אבא שלו, בן 40 באותם ימים עשה את הטעות של החיים שלו והתחיל לרקוד איתנו.
זה היה פשוט מחזה פתטי. עד היום אני זוכר את תנועות הריקוד המוזרות שלו. זה היה משהו כמו הריקוד של איילין מסיינפלד למי שזוכר. חצי שנה אחר כך לא הפסיקו לצחוק על אותו ילד תוך כדי חיקוי אופן הריקוד המוזר של אביו. אם יש משהו שלמדתי בחיים זה לא לנסות להיות מה שאתה לא. אל תנסה לשיר אם אתה מזייף, אל תרקוד כמו בן 20 אם אתה בן 40. קודם כל זה נראה מוזר. דבר שני האופן שבו אתה רוקד כבר לא עדכני כי בזמן שהזדקנת האופנה התחלפה. תהיה אתה- לטוב ולרע, שב בצד ותשתה סודה כיאה לגילך.
אני גם לא אשכח את הדרך שבה הבן המסכן ניסה לגונן על אביו בתגובה להצקות- "יחסית לגילו זה יפה" הבנתם "יחסית לגילו". יחסית לגילו זה באמת יפה שהוא עדיין נושם.
ועכשיו אני הפכתי למבוגר הפתטי הזה שהיה עושה הכל בשביל להיות צעיר למרות שכבר מזמן הוא לא, ולמתבוננים מהצד לא נותר אלא לצחוק וללעוג לו.