המון זמן לא כתבתי פה.
בעיקר כי בדסמ נהיה לא רלוונטי לחיים שלי..
עכשיו אני מרגישה בצומת דרכים ושאולי הגיע שוב הזמן להתעדכן מול עצמי בנושא.
לקח לי כמה שנים לעכל את מה שקרה ואת כמה זה השפיע עליי.
בתקופה האחרונה אני שואלת את עצמי איך נהייתי הדבר הכי בזוי בעיניי- בוגדת.
אדם לא נאמן. אדם שנאמן בעיקר לעצמו ולא למוסר.
תקופה ארוכה ניסיתי לשכנע את עצמי שמונוגמיה זה לא בשבילי והנבואה התגשמה.
אני לא נקשרת, לא מתקרבת מספיק כדי שיהיה לי אכפת, לא מדברת ונשמרת לעצמי בעיקר.
אני מזהה את המילים שלו בפה שלי
אני מזהה את אותן התחמקויות
אני מזהה את אותו חוסר חיבור לעצמי בו אז ובי עכשיו
אני מבינה שזה דפק אותי כי מאז אני לא עושה סקס. אני רוצה בדסמ אבל הקונספט של שליטה מפחיד מדי.
הייתה שם יותר מדי התעללות. יותר מדי שקרים.נתתי לעצמי להיות הכי נקייה שיש בניסיון לסמוך ונפלתי על הפרצוף.
זו לא התבכיינות
זו פשוט האמת שמרוב גסלייטינג לא היה נעים לי להודות בה מול עצמי.
זה ערער לי את כל התפיסה על החיים. עד עכשיו לא התנערתי. עברו בערך 3 שנים, אולי יותר אולי פחות מי יודע
אני רק יודעת שחבל שלא נשמרתי יותר בגיל 20
שלא שמרתי קצת מהמתיקות הזו ליום שחור
כי היום זה כבר חסר תכלית.
אין טעם בסקס וזה הופך את "אהבה" למוזרה.
זה הופך את החיים למוזרים.
הכל מאוד מאוד משונה
מעניין אם יחזור הטעם ואם כן האם זה עליי להחזיר אותו
