|
|
|
למה זה נראה ל"שולטים" פה נורמלי לדבר כאילו את שייכת להם אחרי שני משפטים? מה לא בסדר במוחות של אנשים? למה לא ברור שזה שיש למישהו קינק או פטיש לא אומר שהוא פשוט כנוע לו בכל זמן ומצב?
מה הבעיה להבין שנשלטת, כמו כל בחורה שאינה נשלטת, עדיין צריכה לרצות? עדיין צריך להתעורר בה היצר של "אני רוצה"
זה שיש קופים שלא מסוגלים להכיל את זה שצריך לעורר עניין מעורר בחילה בעיניי
היה ביקור נחמד
טוב להזכר למה הפסקתי לחפש
כי לא היה פשוט להפסיק.
המון זמן לא כתבתי פה.
בעיקר כי בדסמ נהיה לא רלוונטי לחיים שלי..
עכשיו אני מרגישה בצומת דרכים ושאולי הגיע שוב הזמן להתעדכן מול עצמי בנושא.
לקח לי כמה שנים לעכל את מה שקרה ואת כמה זה השפיע עליי.
בתקופה האחרונה אני שואלת את עצמי איך נהייתי הדבר הכי בזוי בעיניי- בוגדת.
אדם לא נאמן. אדם שנאמן בעיקר לעצמו ולא למוסר.
תקופה ארוכה ניסיתי לשכנע את עצמי שמונוגמיה זה לא בשבילי והנבואה התגשמה.
אני לא נקשרת, לא מתקרבת מספיק כדי שיהיה לי אכפת, לא מדברת ונשמרת לעצמי בעיקר.
אני מזהה את המילים שלו בפה שלי
אני מזהה את אותן התחמקויות
אני מזהה את אותו חוסר חיבור לעצמי בו אז ובי עכשיו
אני מבינה שזה דפק אותי כי מאז אני לא עושה סקס. אני רוצה בדסמ אבל הקונספט של שליטה מפחיד מדי.
הייתה שם יותר מדי התעללות. יותר מדי שקרים.נתתי לעצמי להיות הכי נקייה שיש בניסיון לסמוך ונפלתי על הפרצוף.
זו לא התבכיינות
זו פשוט האמת שמרוב גסלייטינג לא היה נעים לי להודות בה מול עצמי.
זה ערער לי את כל התפיסה על החיים. עד עכשיו לא התנערתי. עברו בערך 3 שנים, אולי יותר אולי פחות מי יודע
אני רק יודעת שחבל שלא נשמרתי יותר בגיל 20
שלא שמרתי קצת מהמתיקות הזו ליום שחור
כי היום זה כבר חסר תכלית.
אין טעם בסקס וזה הופך את "אהבה" למוזרה.
זה הופך את החיים למוזרים.
הכל מאוד מאוד משונה
מעניין אם יחזור הטעם ואם כן האם זה עליי להחזיר אותו
יש משהו שמסמל בדסמ? כמו שללהטב יש🌈 ולמתמודדי נפש יש ; (לא שאני משווה חלילה)?
קיצר כאילו חוץ מלכתוב בביו בטינדר או כל מדיה אחרת שהיא לא הכלוב sub/ddlg/אלימות בהסכמה= אהבה מקסימה/כל דבר אחר ברור מדי, יש אופצייה לאפשר לאנשים לזהות? ואם אין למה אנחנו לא מייצרים?
ואם הם היו יודעים
שאחרי זיון בינוני אני רצה אליך
כי צריך להשלים
האם הם היו משקיעים קצת יותר?
לא מפריע להם להיות זיון בינוני?
כי הם יושבים שם, מתנשפים ודפוקי לב עם עיניים מזוגגות
ואני כזה "😎"
אבל זה התפקיד שלי לדפוק את מבט ה"אומיגאד אני אוהב אותך לנצח באמת גרמת לי להשפריץ לקצה השני של החדר???"
אז אני רצה, כי צריך להשלים
יש מגע שהוא פשוט וונילי. לא כמו שזה מצטייר פה בקונטקסט בדסמי, אלא בדגש על המשמעות של המילה.
גלידה בטעם וניל. הכי חלק, הכי בסיסי, לא מעניין, אין שום הפתעות, כולם בסדר עם זה, אבל הרי אף אחד לא אוהב את זה בעוצמה. אף אחד לא כזה אומיגאד גלידה וניל כן לא יכולתי לבקש משהו יותר טוב
משעמם לי בסקס
ותה הופך לי את המוח
ואתה לא הטיפוס שלי
ואני לא אתאהב בך
אבל זו המסעדה הכי טובה במחוז גוש דן
במובנים של גוף
בקיצור היה לי סקס רע אתמול וביצים כחולות עכשיו
שישלים כברררר
מעניין אם הם היו משקיעים יותר
וכמה הבן זונה הזה זחוח🥰
אגב, עובדה בשטח וnote to self:
ניתן לזייף טוב מדי. כל פעם שאני מזייפת יש לי תקווה בלב שהפרטנר שלי ירגיש את החוסר אמינות ויבין שזה מחוסר נעימות ונימוס, אבל זה אמין
ואני אוכלת חראאאאא
אז עדיף שירגישו לא נעים
יאללההההה
מה הקטע
אני הרי רוצה להיות כל שתרצה שאהיה
בוער בי לרצות
אני צריכה להיות הכי טובה
אני רוצה למלא כל צורך שיש לך.
אני. כל סטייה דפוקה, כל תחושה מרגעית ועד שלא עוזבת
לקחת אותי
ולהיות כל כולי
ולתת כל מה שרק צריך
וככה להיות מספיקה.
אני רוצה להיות של
אין שני של. אין זה שלי וזה שלי ושניהם שלי, כי
אף אחד לבד לא מספיק. צריך כמה.
אני רוצה לעשות הכל כדי להצליח להיות כל מה שצריך
כשאני אבחר להתמסר
או יותר נכון כשלא תהיה לי ברירה והכל ימסור את עצמו לבד
איך אם יש לאנשים גור או קטנה
מחפשים אחרות
ורוצים עוד
למרות שיש יצור,תמיד שבור, לרוב מושלם,
שרוצה לתת הכל וללמוד אותם.
איך הן מקבלות את זה בגיל ככ צעיר
"אני לא מספיקה"
בשביל פירורי אהבה אני אחלוק
אני רוצה להיות בדיוק כל מה שצריך. לא מאמינה בלהשלים את החסר. לא מאמינה שצריך עוד מכורות.
אם מישהו נותן את עצמו ככה
לא יודעת, לפעמים הוא לא יודע למה הוא נכנס
וכאב לי באמת.
כל פעם שאני מדברת עם שולט שיש לו נשלטת(המילים הכי גנריות בסדר?)
כואב לי עליה
ואולי היא בוחרת
ואולי ככה מתאים לה
ואני שמחה בשמחתה, מי שלא תהא
אבל אולי ורק אולי
בשביל להיות כל מה שצריך
לפעמים היצורים האלה מוותרים
על הדבר הכי טוב שאפשר לבקש
רק כי כבר מקובל לחלוק?
מקובל להגיד שיש כמה ביחד?
מקובל גם לשקר
אני רוצה להיות של
ושהשל הזה
יהיה שלי.
אני מאלה שנושכות מי שמתקרב
ואני לא יכולה לסבול את המחשבה שמישהו יגע בי חוץ מהמישהו החשוב שלי, אם יש כזה.
שולחן ניתוחים
לומדת עוד
חשבתי שאני יודעת משהו
אבל עכשיו מתחילה להתגבש תמונה.
נדמה לפי הנורמות שהציפייה שישקיעו בי מאה אחוז מחויבות רומנטית כשמנסים לבנות משהו, אינה ריאליסטית.
לדעתי, הציפייה שמשהו ייבנה מבלי מאה אחוז מחויבות ניסיון אינה ריאליסטית.
קשרים צריכים להיות משמעותיים. אנשים צריכים להפסיק להתייחס לאנשים כאילו הם ממלאים תפקיד
אני לא מבקרת אף אחד
אני פשוט לא מצליחה להבין איך מישהו מצפה ממתכון לכשלון להצליח
אולי זה מאוד דיסקומבביולייטד.
אולי יצאתי שיפוטית אבל אני מאמינה שיש אנשים פוליגמים בעולם ולא עליהם אני מדברת
עצוב לי עליה
עצוב לי עליי
עצוב לי קצת על כל השאר
כי מבין כולן
מי באמת מחפשת רק את הזיון?
בטוחה
שלא הרבה
אחרת
היא לא
הייתה
מתמסרת.
מילא בלי הבדסמ בכלל
כי אנחנו לא מאצ' בשדה הזה
ומילא לא לספר כמה אני דפוקה בקטע הזה
אבל אני ליטל
חשבתי שאפשר בלי וכל הבולשיט הזה אבל זה פשוט מכבה הכל
זה חלק אמיתי שאני הורגת בכח בשביל להיות בוגרת
ואני צריכה רגע לא להרגיש שווים
אני צריכה להרגיש קטנה
לא חשבתי שאני אתגעגע לזה כמו שאני מתגעגעת
לא חשבתי אף פעם שתהיה לי עוד התנסות כזו כי זה כזה רגשי ואין לי כח
אבל
רוצה
מאוד
חסר.
אוף.
לפעמים אני נלחמת על דברים,
כאילו הלסת שלי נכנסת למצב של נעילת מוות
ועד שהשיניים שלי לא יישברו אני לא אשחרר אחיזה.
הרבה פעמים הדברים האלה בכלל לא שלי,
נלחמת ברוח, בכח.
כשמשהו הוא שלי אז בדרך כלל אני לא צריכה להלחם עליו, חשבתי שוב ושוב בשבוע האחרון,
עכשיו, זה כאילו הדבר הכי לא נכון ואידיוטי שיכולתי להריץ לעצמי בראש, כי כל מה שהוא שלי בחיים האלה שלי כי לא שחררתי אחיזה, אבל זה פשוט לא היה מועד לשבור לי את השיניים.
כל קשר אמיתי שעובר את מבחן הזמן ככל שהזמן הולך ועובר היה כרוך בהרבה אתגרים שלא לומר אפילו ממש קושי
כל הישג של מטרה הושג בדם יזע ודמעות גם אם לא באותו הרגע. ואני שוכחת. אם אני עובדת כל החיים על מנת להיות טובה במשהו העובדה שאני מצליחה לעשות אותו על המקום בכל זמן זה כי אני עובדת קשה, לא כי היה לי מזל וזה מהדברים שהם שלי. כאילו גם, אבל ממש לא רק.
כל העבודה הזו לא מתוגמלת ביני לבין עצמי בהרגשה טובה
אני יודעת שזה נשמע גנרי אבל בשבילי זה ספציפי.
ועכשיו אחרי שידעתי שזה שלי
שאנחנו שלנו
שיש דבר אמיתי שנרקם ואני מרגישה איבר בגוף מהבהב שלא הרגשתי קודם
זו הרגשה שאין לי איך להגיד אותה כי היא לא דומה לשום דבר שהרגשתי עד היום במערכת רומנטית של יחסים עם אדם אחר.
ורק עשית פו, אפילו לא משכת טיפ טיפה בשטיח שמתחת לרגליים שלי
וקרסתי
לא מולך. שזו התקדמות, אבל כל מה שאני סוחבת שניסיתי להשאיר מחוץ למסלול שלנו נפל עליי ונהיה לי כבד בחזה
הרגשתי שאתה בוגד בי עם ההשתבללות הזו שלך ועם זה שאתה לא מראה לי פתאום ובכלל כעסתי עליך על זה שאתה עצוב כי לא ראיתי שאתה עצוב כי עשית עליי פו
ושמתי משקפיים של חולת נפש אובססיבית.
וזה ממש מבאס שהייתי במקום הזה אפילו לשבריר שנייה שלא בוטח, וחרד, ובטוח שמשקרים לו ושכל המציאות היא פיקצייה כי אמרת לי משהו שהרגיש כאילו קשרת לי את הושט והקורקבן יחד, והם רחוקים אחד מהשנייה.
הלכה לי הנשימה. במילים אחרות אמרת שאתה לא אוהב אותי
אבל במילים ממש אחרות
ובמעשים לא. ואני למדתי לסמוך על מעשים ולא על מילים, אז הייתה לי מחלת ים במוח
כי מילא והיית אומר שאתה אוהב אבל מתנהג כמו חרא
אבל אתה אתה
ואתה תמיד מתנהג כמו מלאך מארץ הנסיכים
ואז אמרת שטות
והקשבתי לשטות ונסוגתי אחורה ונעלבתי נורא
במקום לשאול רק לרגע בראש,
אז הוא אמר.
אז אומרים.
מה קרה?
הרבה זמן לא עדכנתי את עצמי במצב הרגשי שלי.
עבודה בהתהוות אני אומרת לכם.
כבר הרבה זמן שאני חושבת לפזול רק כדי שמישהו ישבור לי את השיניים
אבל אני נוטעת שורשים ועוד מעט הם ייתפסו חזק באדמה.
נמאס לעוף כל כך רחוק מכל פו
חשבתי עליך והתחלתי לבכות.
אני לא יודעת למה. לפעמים המחשבה עליך מרגשת אותי כל כך שזה פשוט קורה
אבל לא הכאבת לי אף פעם
ולא פגעת בי עדיין
ונדמה שאתה לא מתכנן.
כולם רוצים ממני משהו. אתה גם כנראה רוצה ממני דברים
אבל יותר מזה, אתה נותן לי. בלי לדעת, הכי הרבה ביטחון בעולם, וסיבה לחייך כל הזמן, ותיאבון, ושקט.
אין דבר כזה לא מרשה. רק דבר אחד אתה לא מרשה וזה להרביץ לי בפנים(פור ריל).
אתה לא מוכן גם אם אני מבקשת
והמבט בעיניים שלך אתמול כשביקשתי למשל, הוא בערך מה שגורם לי לבכות עכשיו
כי אתה מסתכל עליי ויודע שמשהו קרה
ושזו דרך לשחק עם הפצעים
אבל לא משתף איתי פעולה
ובמקום סטירה נתת נשיקה בלחי והתחבקנו והלכנו לישון.
אז אני בוכה כבר רבע שעה של כתיבת הפוסט הזה כי לא הרבה דברים טובים קורים
וכשאחד מגיע אני יודעת לזהות אותו
אז הגוף קצת מתפרק, כי עכשיו מותר אחרי הרבה זמן שהיה אסור
להגיד אני אוהבת. לא צריך להשתגע מבפנים. אני אוהבת ושמחה. תודה לך.
זה משהו שקצת מוזר להגיד
כי הכל הפוך על הפוך
רק שמה שבאמת צריך להיות ברור בהיר כשמש
ואולי אני בוכה כי משמעותית יותר כיף לקום איתך.
איז סחית יא אללה שלי צחוקים
כשהחלטתי לשנות את השם של הבלוג ממורבידוס לכאבי גדילה
אולי עשיתי סוויץ' מחשבתי קטן.
אולי הבנתי שבכלל לא נגזר עליי כלום
לא לתהות על המוות
לא לכאוב תמידית.
כשנחשפתי לאתר הזה לראשונה הייתי בת פחות מ16
כשפתחתי משתמש לראשונה הייתי בת קצת יותר מ16, וקראו לי purple pixie כי הייתי פיה מתוקה עם שיער סגול.
גם הייתי ילדה די סתומה שאיבדה הכל.
הנטייה הבדסמית הגיחה די מוקדם, אני באמת לא יודעת לשים את האצבע על מתי
אבל החלטתי שככה אני
וזהו.
חשבתי ככה כי אני מזוכיסטית.
לא הבנתי שהסיפוק שאני מרגישה אינו, מיני אלא רגשי,
ונקשר קשר.
זה שם אותי בפינה שבה אני חיה בעולם שבו רק אם פגעת בי יש לי רשות לבקש תשומת לב.
רק אם רואים סימנים ואתה יודע כמה חזק הכאבת אני יכולה להרשות לעצמי לדרוש את כל היחס והאהבה שאני רק רוצה ועוד.
כנראה שזה כי ככה זה היה תמיד
גם בחוץ וגם אני לעצמי
רק אם קרה לי משהו נורא
נתתי לעצמי להתייחס
הכל בקטנה
הכל לא נוגע
כי מה כבר יכול להיות יותר גרוע?
פקעת של שנאה עצמית וחוסר ביטחון
והתרגלתי.
פאן פאקט
אף פעם לא גמרתי בסקס.
גמרתי לבד, השפרצתי את חיי, גמרתי עם החבר הראשון שלי כמות פעמים שאפשר לספור על יד אחת, אבל זה היה לפני שנים... בקיצור בבגרותי אף פעם לא יצא שגמרתי עם פרטנר.
אולי כמה אנשים שיקראו את זה פה יופתעו לגלות
או שאני מזייפת גרוע ואז הבדיחה על חשבוני כי למה לטרוח??
תמיד לא נח לי כשעושים סקס
אולי בגלל זה היה לי נח להשלט.
כי אומרים לי איך להיות ומה לעשות ואיך להתנהג וכשזה לא טוב אני יודעת כי המכה לא מאחרת להגיע.
שחור ולבן. חוקים. קל.
איפה שיותר קשה, זה איפה שאין מילת ביטחון שמצילה אותך מהסיטואציה ועוצרת הכל
איפה שצריך להסביר
איפה שיש אזור אפור.
שם תמיד היה לי קשה אז העדפתי שיעצמו לי את העיניים
ולהיות בין השחור ללבן.
בעיקר אני עובדת על האמצע שלי, כי אין איזון.
אני או באקסטזה או לא רואה את המחר.
או שאני על גג העולם או שאני נופלת ממנו.
או שאני שרה חזק או שאני שרה בקול רם מאוד.
או שאני מנגנת באגרסיביות או שאני מנגנת בתוקפנות.
או שאני כותבת חרא או שזה צריך לצאת לדפוס
או שמפרקים אותי מכות ושוברים לי את הלב כל בוקר מחדש
או שאני לא משחקת.
אז די. הפסקתי עם זה קצת אחרי שטיילתי בין הרבה מיטות וגיליתי שהסיבה שאני לא נרדמת היא המחשבות שלי ולא הסדינים.
ומצאתי את עצמי משתפרת בבחירת הפרטנרים מפעם לפעם
וגאה על התנהגויות
ולא שופטת אותי כל הזמן.
הנשיות שלי הייתה טאבו מבחינתי
שנים
אז רציתי לשחק בלהיות ילדה עדיין
כי אסור לי לרצות ואסור לי להסכים
ובכלל אני עדיין לא יודעת כלום עליי.
אבל אני כבר (פרשלי) בת פאקינג 22, ומאז גיל 16 היה לי זמן לחשוב
והסקתי שעד שאני לא בוגרת מספיק כדי לדעת מה טוב לי אני לא מניחה את הגוף שלי על שולחן הניתוחים של אף אחד כי אני כן נקשרת
וזה סתם כואב
וזיינתי לעצמי את הלב
ויצרתי צלקות בו ובגוף שכנראה לא יעברו
אבל הכאבים פסקו בינתיים והגדילה ממשיכה
אני לא חושבת שבדסמ זה דבר רע.
אני לא חושבת שבדסמ זה רע לי.
אני חושבת שלא ממש ידעתי לחשוב עד עכשיו
כי רק עכשיו אני בטוחה במאה אחוז
שאני לא יודעת כלום עליי כמעט
והגיע הזמן להתחיל להכיר
ולבחור מחדש את הגבולות.
לבחור גבולות נקודה.
כל הזמן אני תוהה עם עצמי לגבי האם אני נשלטת
זו ממש תווית ששמתי על עצמי מול עצמי שנים
וסביר להניח שהתשובה היא כן
אבל אני אישה, ולא ילדה
וההחלטות שקיבלתי כשהייתי מפגרת יותר כבר לא תקפות
ואולי לא חייבים להגדיר הכל
בינתיים אני נהנית מהנוף האפוקליפטי ומהמחשבה על טביעה בתכלת של העיניים שלך
וזה בסדר רק לרצות לדחוף את היד לאש בכל הכח אבל בכל זאת להכניס רק אצבע אחת רטובה בכל פעם.
להרדם ביחד זה לרוב מה שתופס אותי.
יש תנוחות שינה מסוימות שמרגישות לי מקרבות.
גם לא שינה
גם חיבוקים
יש את איך שהייתי נמרחת על דאדי
שזה שהוא מחזיק אותי עם שתי הידיים
ואני שוכבת עליו על הצד, קצת כמו כשילד קטן, ומנשקת את הפרצוף או מחביאה את הראש בין הצוואר לכתף
וזה הכי טוב
אבל אתזה אני שומרת רק לו.
וגם לישון עם אוזן על הדופק
או גוף על גוף
או פנים על פנים ....
נרדמנו במושב האחורי של הרכב כשהוא שוכב על הגב ואני על הבטן, עליו.
קמתי שמחה.
גם הוא.
♡• שאלה רצינית,
כמה זמן לוקח מהרגע שהוא הבין שאני ילדה עד לזמן בו יהיה סביר להעיר אותו באמצע הלילה בשביל להכין שוקו????😊
