אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Growing pains coda

morbidus
לפני 3 שבועות. 14 במרץ 2020, 23:07

כשהחלטתי לשנות את השם של הבלוג ממורבידוס לכאבי גדילה

אולי עשיתי סוויץ' מחשבתי קטן.

 

אולי הבנתי שבכלל לא נגזר עליי כלום

לא לתהות על המוות

לא לכאוב תמידית.

 

כשנחשפתי לאתר הזה לראשונה הייתי בת פחות מ16

כשפתחתי משתמש לראשונה הייתי בת קצת יותר מ16, וקראו לי purple pixie כי הייתי פיה מתוקה עם שיער סגול.

גם הייתי ילדה די סתומה שאיבדה הכל.

הנטייה הבדסמית הגיחה די מוקדם, אני באמת לא יודעת לשים את האצבע על מתי

אבל החלטתי שככה אני

וזהו.

חשבתי ככה כי אני מזוכיסטית.

לא הבנתי שהסיפוק שאני מרגישה אינו, מיני אלא רגשי,

ונקשר קשר.

 

זה שם אותי בפינה שבה אני חיה בעולם שבו רק אם פגעת בי יש לי רשות לבקש תשומת לב.

רק אם רואים סימנים ואתה יודע כמה חזק הכאבת אני יכולה להרשות לעצמי לדרוש את כל היחס והאהבה שאני רק רוצה ועוד.

כנראה שזה כי ככה זה היה תמיד

גם בחוץ וגם אני לעצמי

רק אם קרה לי משהו נורא

נתתי לעצמי להתייחס

הכל בקטנה

הכל לא נוגע

כי מה כבר יכול להיות יותר גרוע?

פקעת של שנאה עצמית וחוסר ביטחון

והתרגלתי.

פאן פאקט

אף פעם לא גמרתי בסקס. 

גמרתי לבד, השפרצתי את חיי, גמרתי עם החבר הראשון שלי כמות פעמים שאפשר לספור על יד אחת, אבל זה היה לפני שנים... בקיצור בבגרותי אף פעם לא יצא שגמרתי עם פרטנר.

אולי כמה אנשים שיקראו את זה פה יופתעו לגלות

או שאני מזייפת גרוע ואז הבדיחה על חשבוני כי למה לטרוח??

 

תמיד לא נח לי כשעושים סקס

אולי בגלל זה היה לי נח להשלט.

כי אומרים לי איך להיות ומה לעשות ואיך להתנהג וכשזה לא טוב אני יודעת כי המכה לא מאחרת להגיע.

שחור ולבן. חוקים. קל. 

איפה שיותר קשה, זה איפה שאין מילת ביטחון שמצילה אותך מהסיטואציה ועוצרת הכל

איפה שצריך להסביר

איפה שיש אזור אפור.

שם תמיד היה לי קשה אז העדפתי שיעצמו לי את העיניים

ולהיות בין השחור ללבן.

 

בעיקר אני עובדת על האמצע שלי, כי אין איזון. 

אני או באקסטזה או לא רואה את המחר.

או שאני על גג העולם או שאני נופלת ממנו.

או שאני שרה חזק או שאני שרה בקול רם מאוד.

או שאני מנגנת באגרסיביות או שאני מנגנת בתוקפנות.

או שאני כותבת חרא או שזה צריך לצאת לדפוס

או שמפרקים אותי מכות ושוברים לי את הלב כל בוקר מחדש

או שאני לא משחקת.

 

אז די. הפסקתי עם זה קצת אחרי שטיילתי בין הרבה מיטות וגיליתי שהסיבה שאני לא נרדמת היא המחשבות שלי ולא הסדינים.

ומצאתי את עצמי משתפרת בבחירת הפרטנרים מפעם לפעם

וגאה על התנהגויות

ולא שופטת אותי כל הזמן.

 

הנשיות שלי הייתה טאבו מבחינתי

שנים

אז רציתי לשחק בלהיות ילדה עדיין

כי אסור לי לרצות ואסור לי להסכים

ובכלל אני עדיין לא יודעת כלום עליי.

 

אבל אני כבר (פרשלי) בת פאקינג 22, ומאז גיל 16 היה לי זמן לחשוב

והסקתי שעד שאני לא בוגרת מספיק כדי לדעת מה טוב לי אני לא מניחה את הגוף שלי על שולחן הניתוחים של אף אחד כי אני כן נקשרת

וזה סתם כואב

וזיינתי לעצמי את הלב

ויצרתי צלקות בו ובגוף שכנראה לא יעברו

אבל הכאבים פסקו בינתיים והגדילה ממשיכה

אני לא חושבת שבדסמ זה דבר רע.

אני לא חושבת שבדסמ זה רע לי.

אני חושבת שלא ממש ידעתי לחשוב עד עכשיו

כי רק עכשיו אני בטוחה במאה אחוז

שאני לא יודעת כלום עליי כמעט

והגיע הזמן להתחיל להכיר

ולבחור מחדש את הגבולות.

לבחור גבולות נקודה.

 

כל הזמן אני תוהה עם עצמי לגבי האם אני נשלטת

זו ממש תווית ששמתי על עצמי מול עצמי שנים

וסביר להניח שהתשובה היא כן

אבל אני אישה, ולא ילדה

וההחלטות שקיבלתי כשהייתי מפגרת יותר כבר לא תקפות

ואולי לא חייבים להגדיר הכל

 

בינתיים אני נהנית מהנוף האפוקליפטי ומהמחשבה על טביעה בתכלת של העיניים שלך

וזה בסדר רק לרצות לדחוף את היד לאש בכל הכח אבל בכל זאת להכניס רק אצבע אחת רטובה בכל פעם.

 

לפני 3 חודשים. 26 בדצמ׳ 2019, 6:27

להרדם ביחד זה לרוב מה שתופס אותי.

יש תנוחות שינה מסוימות שמרגישות לי מקרבות.

גם לא שינה

גם חיבוקים

יש את איך שהייתי נמרחת על דאדי 

שזה שהוא מחזיק אותי עם שתי הידיים

ואני שוכבת עליו על הצד, קצת כמו כשילד קטן, ומנשקת את הפרצוף או מחביאה את הראש בין הצוואר לכתף

וזה הכי טוב

אבל אתזה אני שומרת רק לו.

 

וגם לישון עם אוזן על הדופק

או גוף על גוף

או פנים על פנים ....

 

נרדמנו במושב האחורי של הרכב כשהוא שוכב על הגב ואני על הבטן, עליו.

קמתי שמחה.

גם הוא.

 

♡• שאלה רצינית,

כמה זמן לוקח מהרגע שהוא הבין שאני ילדה עד לזמן בו יהיה סביר להעיר אותו באמצע הלילה בשביל להכין שוקו????😊

לפני 3 חודשים. 24 בדצמ׳ 2019, 20:27

אז נתקלתי בך, לגמרי בטעות

ואתה לגמרי הטעות הבאה שאני עומדת לעשות

לרוב הייתי אומרת לא

כי אני זקנה ויש לי בצפר מחר

ואף אחד לא מספיק מעניין אותי

אבל עכשיו בא לי לעשות בלגאן

ולא כל כך אכפת לי מה יקרה לכל השאר.

 

לפני 3 חודשים. 23 בדצמ׳ 2019, 20:57

היום, עכשיו למעשה, לראשונה בחיים שלי אמרתי משהו שממש ישב לי על הלב ופחדתי להגיד ובמקום להיות תקועה במקום הנוח שלי ולהשאר מגניבה חשפתי קצת.

 

זה אמנם לא היה יותר מדי

זה בסך הכל היה הסבר

לאדם קרוב

על למה לא הצלחתי לבקש ממנו דברים מקצועיים

ועניתי

שזה כי זה דרש ממני ממש לרדוף אחריו

ובדיוק שכבנו

והוא לא היה חבר שלי יותר פתאום

אז לא רציתי להציק.

ממש לא בנוסח הזה, אבל זו הייתה המשמעות..

וחשפתי פה חתיכת חתיכה מעצמי

מולו.

זה היה בנונשלנטיות

כי אנחנו מלך ומלכת הנוירוזה שמכסים בפאסון של אני מגניב כן יש לי את כל הקעקועים והעגילים והשריונים הפיזיים והרגשיים שתוכלו לבקש.

לי לא אכפת.

אני לא אחת/ד שאכפת לה/ו

זה הוויב אצלינו בחיים. למדתי לשתוק, כי יש סטיגמה כזו על נשים שאנחנו כל הזמן מדברות על רגשות. וכשבנות מביעות את הרגש העלוב שלהם למול גבר שממש לא אכפת לו מהרגש הזה והדבר האחרון שמעניין אותו זה לשמוע, יש לי מלא קרינג' בכל הגוף.

אבל החלטתי שבטוח אכפת לו ממני, כי אני יודעת שתפיסת המציאות שלי מעוותת אבל אם מסתכלים על העובדות הפרקטיות אז הוא ביקש שאני אגיד אם משהו מפריע. אז אמרתי.

בחיים לא אמרתי

היי בן אדםםםם

נכון שאני גם בן אדם ויש לי רגשות בלי קשר להיותי נקבה/ בעלת הפרעת אישיות גבוליתית קלאסיתית???? אז זהו, הבן אדם שבי נפגע

בקטע הכי נורמלי

זה לא כי אני סטיגמה

זה לא כי אני לייבל

זה כי אני קיימת.

 

 

אני חוזרת לעצמי.

שכחתי בכלל שזו אפשרות לשים את הצרכים שלך לפני הצרכים של אחרים, או שיש לי צרכים אנושיים נורמטיביים

כמו לאכול

לישון

לספוג אהבה

שיקשיבו לי.

לי, אני. 

לא ליצירות שלי שלדעתי יעניינו את המאזין.

אי אפשר רק להוציא בלי להכניס.

אף אחד לא גבר מספיק. גם לא אני.

 

אחרי המון זמן של סחיות נשברתי

הסערה הייתה כל כך חזקה ונמשכה כל כך הרבה זמן

ואז הורדתי את הכדורים עם אלכוהול שהורדתי עם גוינט

והיה לי אומץ

והיה לי שקט

ואני גם אוכל משהו 

ובכלל לא אכפת לי שהוא לא יענה

ומחר נתראה ויהיה מה שיהיה

כי הורדתי אבן מהלב

שיזדיינו כולם. אני לא מגניבה. אני לא אדישה. אני רק רגשות.

 

לפני 3 חודשים. 21 בדצמ׳ 2019, 2:04

מעולם לא הייתי עצובה ככ לגלות ששני אנשים הלכו יחד להופעה של ליאור שליין.

בכלל לא ידעתי שליאור שליין עדיין קיים. אני לא בטוחה בכלל אם הוא קומיקאי או מוזיקאי או מה

אבל העניין הוא שעוד פעם נפלתי

ויש לי כל מיני סוגים של נפילות

יש ליפול לתוך זה ולהתרסק ביחד

ויש אותי, טובעת לבד. זה קטע מצחיק שיש לי.

לרצות מישהו ברמה שאני כבר לא מצליחה לדבר

לדמיין שהוא לא רואה אותי

בזמן שהוא מת לזיין אותי

להרגיש שלא אכפת לו בזמן שכל הזמן שלו מושקע בי

ואז אני משתבללת בעצמי עם הסרט של עצמי

ומטביעה את הספינה בכח

כי אני בורחת כשדברים טובים 

ואני ממש מפחדת לרדוף.

תמיד אני יותר מדי, אני יותר מדי גם בשביל אמא שלי ואמא בכלל אמורה להגיד לך שאתה מושלם ולא את האמת.

אני מפחדת להציע את עצמי כשהיד שלי חתוכה ומדממת, והיא תמיד תהיה.

אני תמיד אהיה הסערה שאני, ואני משתדלת כבר לא להשאיר הרס.

שוב פעם לא ראיתי.

שוב זלזלתי בעצמי כל כך שהייתי בטוחה שזה סתם בשבילך ופחדתי

ופעלתי בהתאם לפחד, ואיבדתי.

סליחה שאני לא מאמינה שאפשר לאהוב אותי.

לא בקטע של שנאה עצמית, זו פשוט מחשבה שדופקת לי את כל הקשרים בחיים. רומנטיים ולא.

המחשבה שאני צעצוע שאנשים נגנבים ממנו עד שנגמרים לי הטריקים והם משתעממים או מתחרפנים

תלוי מי הם במקור

ואני בכלל לא צריכה אף אחד.

אני רק צריכה את כולם, ועוד קצת.

אני רק צריכה קהל של 300 איש כדי שביחד הם יצליחו לשאת אותי

אבל אני רוצה שבן אדם אחד יצליח.

לא משנה מי. 

חבר, בן משפחה, פסיכיאטר, הפסיכולוג שלי שהחליט להרים ידיים ולזיין לי את החיים, אני.

מישהו. שמישהו אחד יצליח להתמוד עם כל כולי. 

אני לא באה בשלם, אני בחתיכות

יש לי הרבה פרצופים

ולפעמים אני מתייחסת לאנשים שאני אוהבת כמו תכשיטים

ושוכחת שהם נחנקים שם בקופסה כשאני לא עונדת אותם

ושזה לא בסדר למדוד ולהחזיר.

ואני חושבת שיהיה בסדר, כי זמנים אצלי עוברים אחרת

 

וכל כך הייתי רוצה לתת לך להרגיש הכי טוב בעולם.

כל כך הייתי רוצה שהמישהי שתהיה איתך לא תכשל בלראות איזה גאון יש לה בידיים

וכמה העיניים שלך מיוחדות

ואיזו הזדמנות נפלאה הייתה לי להתבונן בעולם לרגע מתוכן. ולהתבונן לתוכן. עיניים ירוקות זה הכי יפה.

פעם הראית לי ציור

שתיאר את הרגש שלי עכשיו

ומצחיק אותי לחשוב שהרי אתה לא יודע שככה אני מרגישה

עכשיו כשאתה בהופעה של ליאור שליין

עם איזו ידידה שאני לא יודעת מי היא

ומאז שהכרנו לפני שנים לסירוגין הדבר שאני הכי רוצה תמיד זה לראות אותך. ומאז ששכבנו עבר שבוע וחצי

פשוט הלכת

אבל זה לא שאני עשיתי יותר מדי.

אני תמיד תמיד שותקת, כשיש לי מה להגיד.

אבל איך אפשר בכלל להגיד

שלום ילד

לא לפחד

גם אני מפחדת

בוא

לא יודעת איך זה ייגמר

אבל אני רוצה אותך ליד

כשאני אוהבת האינסטינקט הוא להרחיק, כדי לשמור

על הצד השני

מהבלגאן שאני?

ואתה לא אחד שצריך רחמים ממני

כמה חזק שלא אנשך

אתה לא אחד שיכול ליפול לסופה שלי

אני מכירה אותם היטב.

הם הרבה יותר יצריים. הם הארכיטיפ של האהבה האופטימלית בעיניי. כאלה שהייתי הולכת אחריהם עד בית עלמין ירקון.

הבעיה היא שזו אני

אני זו שעושה את זה

וגם הוא, אני.

וככה הוא עושה את זה.

מה עושים?

אני רוצה להכנס ולחפור ולגעת ואולי לייצר צלקות חדשות ואולי ללטף לו את אלה שיש

תמיד אני רוצה שילטפו אותי

הוא מעורר בי רגש מיוחד

אני רוצה בכלל להסתכל עליו

אז אני שומעת שירים שלו

חלקם עליי

חלקם לא

משתדלת להעמיק באלו שלא

כדי שיכאב עוד טיפה

שהוא במרחק נגיעה

והידיים שלי קשורות

לפני 3 חודשים. 20 בדצמ׳ 2019, 0:50

יומני היקר שלום,

היום לראשונה התאהבתי בבת.

מצאתי אותה בטעות ביוטיוב כשחיפשתי בנרות חולת נפש שכותבת על הפרעה מסוימת כדי לקבל אורגזמת בכי בנפש.

רציתי שידקרו לי קצת את הפצעים

שיתנו חצי סיבה לכתוב

שיהיה אולי ממי לגנוב

ואז היא הייתה שם עם טרק על אהבה

ואני מאוד מאוד מתנגדת לעניין העקרוני של לכתוב בנושא הזה

אבל כל כך האמנתי לה שזה מה שייקח אותה לקבר

ובגלל זה חיפשתי מישהי שכותבת מתוך ההפרעה הזו

אני הבן אדם הכי טוטאלי והכי לא מסור שאני מכירה.

אני טוטאלית גם בלא להיות, אבל אין באמצע.

אני רוצה להרגיש הכי חזק שאפשר

אבל אסור לי.

אני באמת יכולה להרגיש הכי חזק שאפשר

יותר ממה שהייתם יכולים לדמיין

וזה מקסים בעיניי, כל הרגשות האלה שלי ואיך שהם צפים בגלל לינקים מהמציאות שאני לא מצליחה לזהות כי זה קורה במהירות האור.

 

זה מאפשר לי לעבור מכסת חוויות של ארבעה חודשים בחצי שעה, אבל זה גם לא מאפשר לי לחיות לפעמים, כי איך אפשר להתמודד עם כמות חוויות של ארבעה חודשים בחצי שעה כשיש 24 שעות ביום והימים המזדיינים האלה לא מפסיקים להגיע?

רק כאב מקריסת מערכות של הרעל הכי מר במינונים הכי גבוהים מוכיח לי כמה טוב להיות במגמת עלייה.

כמה טוב להיות בגוף הזה לפעמים. ולפעמים בראש שלי הגוף שלי הכי חזק בעולם ואני בגובה 3 מטר ואני יכולה לשיר את התווים הכי גבוהים ולנגן הכי מהר ולהתקפל להכי הרבה חלקים כי אני גמישה

והגוף הזה הוא פלסטלינה מדהימה

ולפעמים הוא לא יותר מחתיכת בשר מתכלה שמכריחה את הנשמה שלי להתקיים בכח גם כשהיא ממש לא רוצה. היא רוצה נגיד, לישון.

 

היילסי כ"כ יפה. 

והיא כתבה שיר משנות ה70 המאוחרות יחסית

ב2019

ואני עוברת צד בשבילה

כי היא כמו פרח

אף פעם לא ראיתי מישהי עם יופי שהקסים אותי כל כך.

מעניין.

אולי זה כי היא לא מפחדת לשחק בדם:)

 

 

אחלה שיר

Mood af

והנה אני

בדרך לעשות משהו לא אחראי

איזה כיף זה גרבי ברך בחורף?????????

 

לפני 3 חודשים. 16 בדצמ׳ 2019, 23:44

לפעמים אני חושבת שאני אמיצה יותר

ממה שאני באמת, אבל כולם חלשים,

כשזה מגיע לנקודות החולשה.

אני רוצה להיות קצת חלשה

אבל אני לא מרשה

וזה לא פשוט.

♡• נכון, כף היד שלי נראית פה ענקית בקטע לא סטנדרטי, אבל היא רק נראית.

♡• אתם לא יודעים את זה אבל החולצה שלי הכי שווה כי כתוב עליה daddy🙇

♡ • אאאווווווופפפפפ

מיאו:(

לפני 4 חודשים. 2 בדצמ׳ 2019, 21:56

כל הסיפור בעצם מאוד מבלבל.

כשנפתחה לי הצ'אקרה בקטע של ddlg הבנתי שזה הקטע שלי, מבחינה רגשית.

שם אני מרגישה הכי בנח, זו דינמיקת הקרבה שאני צריכה.

 

אני כן נשלטת. חשבתי על זה הרבה לאחרונה בגלל שהיו לי תהיות לגבי משהו משמעותי עם בחור מהחיים שלי שברור ששליטה היא דבר אצלו, רק לא ברור באיזה אופן, וזה העלה סימני שאלה.

 

זה מלא הבנות ומסקנות והתבגרות והסתכלות פנימה בניסיון להבין את העולם הרגשי שלי בקונטקסט של גברים דרך מיניות.

 

בערך 4 חודשים שלא קראתי לאף אחד דאדי.

עכשיו, זה לא שכשאני שוכבת עם מישהו יש לי איזשהו רצון לכנות אותו ככה

אבל יש לי רצון להגשים למקסימום את מה שהלב שלי צריך

וזה נשמע נורא רומנטי אבל זה לחלוטין עניין פסיכולוגי

של להבין איזו מערכת היררכית אני צריכה ביחסים, וכן, כל אינטרקציה מביאה איתה גוונים שונים שאני מוציאה מעצמי

אבל כמו שבת יודעת שהיא אוהבת בנות

ובן יודע שהוא אוהב בנים

אני רוצה לדעת מה אני באמת אוהבת

ואולי מה שאני אוהבת זה לגעת בשריטות הכואבות

ואולי זה סתם ממש מעניין אותי.

 

אין לי מושג איך הגעתי ללכתוב את כל זה.

רק רציתי לחלוק רגע שמחה שלי מעצם היכולת לחוות קצת מהצד הזה בעצמי לבד

כי עדיין אי אפשר לגעת שם

לא יודעת אם אפשר יהיה עם מישהו אחר

אולי זה התקבע, אולי זה ישתחרר.

קצת עזרה מדיסני כיייי אי אפשר אחרת🙇😇

לפני 4 חודשים. 27 בנוב׳ 2019, 8:25

צומי צומי

לפני 4 חודשים. 26 בנוב׳ 2019, 8:07

חשבתי שזה לא יכאב

או לפחות לא עד עכשיו

 

 

בינתיים נודז מפעם כי אני עצלנית 🙇