|
|
|
אז נתקלתי בך, לגמרי בטעות
ואתה לגמרי הטעות הבאה שאני עומדת לעשות
לרוב הייתי אומרת לא
כי אני זקנה ויש לי בצפר מחר
ואף אחד לא מספיק מעניין אותי
אבל עכשיו בא לי לעשות בלגאן
ולא כל כך אכפת לי מה יקרה לכל השאר.
היום, עכשיו למעשה, לראשונה בחיים שלי אמרתי משהו שממש ישב לי על הלב ופחדתי להגיד ובמקום להיות תקועה במקום הנוח שלי ולהשאר מגניבה חשפתי קצת.
זה אמנם לא היה יותר מדי
זה בסך הכל היה הסבר
לאדם קרוב
על למה לא הצלחתי לבקש ממנו דברים מקצועיים
ועניתי
שזה כי זה דרש ממני ממש לרדוף אחריו
ובדיוק שכבנו
והוא לא היה חבר שלי יותר פתאום
אז לא רציתי להציק.
ממש לא בנוסח הזה, אבל זו הייתה המשמעות..
וחשפתי פה חתיכת חתיכה מעצמי
מולו.
זה היה בנונשלנטיות
כי אנחנו מלך ומלכת הנוירוזה שמכסים בפאסון של אני מגניב כן יש לי את כל הקעקועים והעגילים והשריונים הפיזיים והרגשיים שתוכלו לבקש.
לי לא אכפת.
אני לא אחת/ד שאכפת לה/ו
זה הוויב אצלינו בחיים. למדתי לשתוק, כי יש סטיגמה כזו על נשים שאנחנו כל הזמן מדברות על רגשות. וכשבנות מביעות את הרגש העלוב שלהם למול גבר שממש לא אכפת לו מהרגש הזה והדבר האחרון שמעניין אותו זה לשמוע, יש לי מלא קרינג' בכל הגוף.
אבל החלטתי שבטוח אכפת לו ממני, כי אני יודעת שתפיסת המציאות שלי מעוותת אבל אם מסתכלים על העובדות הפרקטיות אז הוא ביקש שאני אגיד אם משהו מפריע. אז אמרתי.
בחיים לא אמרתי
היי בן אדםםםם
נכון שאני גם בן אדם ויש לי רגשות בלי קשר להיותי נקבה/ בעלת הפרעת אישיות גבוליתית קלאסיתית???? אז זהו, הבן אדם שבי נפגע
בקטע הכי נורמלי
זה לא כי אני סטיגמה
זה לא כי אני לייבל
זה כי אני קיימת.
אני חוזרת לעצמי.
שכחתי בכלל שזו אפשרות לשים את הצרכים שלך לפני הצרכים של אחרים, או שיש לי צרכים אנושיים נורמטיביים
כמו לאכול
לישון
לספוג אהבה
שיקשיבו לי.
לי, אני.
לא ליצירות שלי שלדעתי יעניינו את המאזין.
אי אפשר רק להוציא בלי להכניס.
אף אחד לא גבר מספיק. גם לא אני.
אחרי המון זמן של סחיות נשברתי
הסערה הייתה כל כך חזקה ונמשכה כל כך הרבה זמן
ואז הורדתי את הכדורים עם אלכוהול שהורדתי עם גוינט
והיה לי אומץ
והיה לי שקט
ואני גם אוכל משהו
ובכלל לא אכפת לי שהוא לא יענה
ומחר נתראה ויהיה מה שיהיה
כי הורדתי אבן מהלב
שיזדיינו כולם. אני לא מגניבה. אני לא אדישה. אני רק רגשות.
מעולם לא הייתי עצובה ככ לגלות ששני אנשים הלכו יחד להופעה של ליאור שליין.
בכלל לא ידעתי שליאור שליין עדיין קיים. אני לא בטוחה בכלל אם הוא קומיקאי או מוזיקאי או מה
אבל העניין הוא שעוד פעם נפלתי
ויש לי כל מיני סוגים של נפילות
יש ליפול לתוך זה ולהתרסק ביחד
ויש אותי, טובעת לבד. זה קטע מצחיק שיש לי.
לרצות מישהו ברמה שאני כבר לא מצליחה לדבר
לדמיין שהוא לא רואה אותי
בזמן שהוא מת לזיין אותי
להרגיש שלא אכפת לו בזמן שכל הזמן שלו מושקע בי
ואז אני משתבללת בעצמי עם הסרט של עצמי
ומטביעה את הספינה בכח
כי אני בורחת כשדברים טובים
ואני ממש מפחדת לרדוף.
תמיד אני יותר מדי, אני יותר מדי גם בשביל אמא שלי ואמא בכלל אמורה להגיד לך שאתה מושלם ולא את האמת.
אני מפחדת להציע את עצמי כשהיד שלי חתוכה ומדממת, והיא תמיד תהיה.
אני תמיד אהיה הסערה שאני, ואני משתדלת כבר לא להשאיר הרס.
שוב פעם לא ראיתי.
שוב זלזלתי בעצמי כל כך שהייתי בטוחה שזה סתם בשבילך ופחדתי
ופעלתי בהתאם לפחד, ואיבדתי.
סליחה שאני לא מאמינה שאפשר לאהוב אותי.
לא בקטע של שנאה עצמית, זו פשוט מחשבה שדופקת לי את כל הקשרים בחיים. רומנטיים ולא.
המחשבה שאני צעצוע שאנשים נגנבים ממנו עד שנגמרים לי הטריקים והם משתעממים או מתחרפנים
תלוי מי הם במקור
ואני בכלל לא צריכה אף אחד.
אני רק צריכה את כולם, ועוד קצת.
אני רק צריכה קהל של 300 איש כדי שביחד הם יצליחו לשאת אותי
אבל אני רוצה שבן אדם אחד יצליח.
לא משנה מי.
חבר, בן משפחה, פסיכיאטר, הפסיכולוג שלי שהחליט להרים ידיים ולזיין לי את החיים, אני.
מישהו. שמישהו אחד יצליח להתמוד עם כל כולי.
אני לא באה בשלם, אני בחתיכות
יש לי הרבה פרצופים
ולפעמים אני מתייחסת לאנשים שאני אוהבת כמו תכשיטים
ושוכחת שהם נחנקים שם בקופסה כשאני לא עונדת אותם
ושזה לא בסדר למדוד ולהחזיר.
ואני חושבת שיהיה בסדר, כי זמנים אצלי עוברים אחרת
וכל כך הייתי רוצה לתת לך להרגיש הכי טוב בעולם.
כל כך הייתי רוצה שהמישהי שתהיה איתך לא תכשל בלראות איזה גאון יש לה בידיים
וכמה העיניים שלך מיוחדות
ואיזו הזדמנות נפלאה הייתה לי להתבונן בעולם לרגע מתוכן. ולהתבונן לתוכן. עיניים ירוקות זה הכי יפה.
פעם הראית לי ציור
שתיאר את הרגש שלי עכשיו
ומצחיק אותי לחשוב שהרי אתה לא יודע שככה אני מרגישה
עכשיו כשאתה בהופעה של ליאור שליין
עם איזו ידידה שאני לא יודעת מי היא
ומאז שהכרנו לפני שנים לסירוגין הדבר שאני הכי רוצה תמיד זה לראות אותך. ומאז ששכבנו עבר שבוע וחצי
פשוט הלכת
אבל זה לא שאני עשיתי יותר מדי.
אני תמיד תמיד שותקת, כשיש לי מה להגיד.
אבל איך אפשר בכלל להגיד
שלום ילד
לא לפחד
גם אני מפחדת
בוא
לא יודעת איך זה ייגמר
אבל אני רוצה אותך ליד
כשאני אוהבת האינסטינקט הוא להרחיק, כדי לשמור
על הצד השני
מהבלגאן שאני?
ואתה לא אחד שצריך רחמים ממני
כמה חזק שלא אנשך
אתה לא אחד שיכול ליפול לסופה שלי
אני מכירה אותם היטב.
הם הרבה יותר יצריים. הם הארכיטיפ של האהבה האופטימלית בעיניי. כאלה שהייתי הולכת אחריהם עד בית עלמין ירקון.
הבעיה היא שזו אני
אני זו שעושה את זה
וגם הוא, אני.
וככה הוא עושה את זה.
מה עושים?
אני רוצה להכנס ולחפור ולגעת ואולי לייצר צלקות חדשות ואולי ללטף לו את אלה שיש
תמיד אני רוצה שילטפו אותי
הוא מעורר בי רגש מיוחד
אני רוצה בכלל להסתכל עליו
אז אני שומעת שירים שלו
חלקם עליי
חלקם לא
משתדלת להעמיק באלו שלא
כדי שיכאב עוד טיפה
שהוא במרחק נגיעה
והידיים שלי קשורות
כל הסיפור בעצם מאוד מבלבל.
כשנפתחה לי הצ'אקרה בקטע של ddlg הבנתי שזה הקטע שלי, מבחינה רגשית.
שם אני מרגישה הכי בנח, זו דינמיקת הקרבה שאני צריכה.
אני כן נשלטת. חשבתי על זה הרבה לאחרונה בגלל שהיו לי תהיות לגבי משהו משמעותי עם בחור מהחיים שלי שברור ששליטה היא דבר אצלו, רק לא ברור באיזה אופן, וזה העלה סימני שאלה.
זה מלא הבנות ומסקנות והתבגרות והסתכלות פנימה בניסיון להבין את העולם הרגשי שלי בקונטקסט של גברים דרך מיניות.
בערך 4 חודשים שלא קראתי לאף אחד דאדי.
עכשיו, זה לא שכשאני שוכבת עם מישהו יש לי איזשהו רצון לכנות אותו ככה
אבל יש לי רצון להגשים למקסימום את מה שהלב שלי צריך
וזה נשמע נורא רומנטי אבל זה לחלוטין עניין פסיכולוגי
של להבין איזו מערכת היררכית אני צריכה ביחסים, וכן, כל אינטרקציה מביאה איתה גוונים שונים שאני מוציאה מעצמי
אבל כמו שבת יודעת שהיא אוהבת בנות
ובן יודע שהוא אוהב בנים
אני רוצה לדעת מה אני באמת אוהבת
ואולי מה שאני אוהבת זה לגעת בשריטות הכואבות
ואולי זה סתם ממש מעניין אותי.
אין לי מושג איך הגעתי ללכתוב את כל זה.
רק רציתי לחלוק רגע שמחה שלי מעצם היכולת לחוות קצת מהצד הזה בעצמי לבד
כי עדיין אי אפשר לגעת שם
לא יודעת אם אפשר יהיה עם מישהו אחר
אולי זה התקבע, אולי זה ישתחרר.
קצת עזרה מדיסני כיייי אי אפשר אחרת🙇😇
לא משחררות אותי המחשבות על השנה שעברה
איפה היית
מה עשית כשאמרת שאתה עושה אותו
כמה שיקרת
כמה פעמים הפה שלך שהיה שלי נישק פיות אחרים בזמן שישבתי ואהבתי אותך?
הייתי גשר לדרוך עליו מעל מים סוערים
ואתה יותר כבד ממני
וזה ריטש לי את הצורה
התעקשתי שלא לאהוב
ואתה התעקשת להיות אתה
ועכשיו אתה כבר לא פה
והוא שולח יד ארוכה מאוד
כמעט מגיעה לקצה התהום העמוקה אליה נפלתי
כמעט מצליח ללטף לי את הראש
ואני מורידה לו אצבע
והוא לא יעשה לי שום דבר רע
הוא חבר טוב שלי
אבל אני לא מצליחה לתת לאנשים לגעת בי באופן מיני יכרגע
א מינית וא רומנטית??
נדמה לי שזה מה שזה
ועכשיו בוקר
והשריר של הגעגוע כואב
אני רוצה לתת למישהו לחבק אותי בלי לפחד מהסכין שהולכת להנעץ בגב
או משום דבר שהולך להנעץ.
אני רק רוצה שיפסיקו לראות את הגוף הגשמי שלי.
ושיפסיקו להגיע יחד עם הריח של הדם בכל פעם מחדש.
רוצה שוב ככה
רק בלי הבגדים
כמו שזה היה
××××××××××××××
לא צריך להסתכל
כל פעם אני מסתכלת עד שנושרות לי העיניים
רוצה לקבור את הראש בחזה שלך
שונאת להרגיש כזאת קטנה
לא little
Small
And meaningless
אבל אולי עד הבוקר זה יעבור
שיהיה בוקר
what i think i look like when i need my daddy back
Go ahad and cry little girl
Nobody dose it like u do.
ואני שיכורה
והוא מזיין אותי בכל מובן אפשרי
רק לא באמת
כי אני עדיין לא משוחררת מהבעלים הקודמים שלי
היה לי מרחב לנשום כשהיה לי דאדי
וקר לי
ואני רוצה את חום הגוף
ואני מרימה את הראש ורואה את הירח
ונגזרת במודע על כמה זה מטורף שזה אותו ירח עבור שנינו
אנחנו חולקים ירח
ובכל זאת אתה כל כך רחוק
מאות אלפי קילומטרים של לב
אני צורחת ומייללת
ואתה לא בא
אני מתגעגעת היום
הוא שוכב על הדשא, מחבק אותי חיבוק מזויף, ישן.
אני כותבת.
הלב שלי מתחנן לירח שיקרא לך להסתכל עליו.
שנסתכל באותו הזמן
כי עבר זמן
יותר מדי זמן לא עשינו
משהו ביחד
מרגישה כמו התמונה באיכות זוועה משנות ה2000 המוקדמות שאני אז זה בסדר שאין לי כח להצטלם 
אני כועסת ועצובה ומפחדת ומבולבלת והלב שלי כואב נורא
ובמקום להרחיב על זה אני אעלה תמונה פרובוקטיבית
🍃🌼🌹🌸🌼🌸🌹🌼🌼🌼🌼🌹🌸🌼🌹🌸🍃
