מה הקטע
אני הרי רוצה להיות כל שתרצה שאהיה
בוער בי לרצות
אני צריכה להיות הכי טובה
אני רוצה למלא כל צורך שיש לך.
אני. כל סטייה דפוקה, כל תחושה מרגעית ועד שלא עוזבת
לקחת אותי
ולהיות כל כולי
ולתת כל מה שרק צריך
וככה להיות מספיקה.
אני רוצה להיות של
אין שני של. אין זה שלי וזה שלי ושניהם שלי, כי
אף אחד לבד לא מספיק. צריך כמה.
אני רוצה לעשות הכל כדי להצליח להיות כל מה שצריך
כשאני אבחר להתמסר
או יותר נכון כשלא תהיה לי ברירה והכל ימסור את עצמו לבד
איך אם יש לאנשים גור או קטנה
מחפשים אחרות
ורוצים עוד
למרות שיש יצור,תמיד שבור, לרוב מושלם,
שרוצה לתת הכל וללמוד אותם.
איך הן מקבלות את זה בגיל ככ צעיר
"אני לא מספיקה"
בשביל פירורי אהבה אני אחלוק
אני רוצה להיות בדיוק כל מה שצריך. לא מאמינה בלהשלים את החסר. לא מאמינה שצריך עוד מכורות.
אם מישהו נותן את עצמו ככה
לא יודעת, לפעמים הוא לא יודע למה הוא נכנס
וכאב לי באמת.
כל פעם שאני מדברת עם שולט שיש לו נשלטת(המילים הכי גנריות בסדר?)
כואב לי עליה
ואולי היא בוחרת
ואולי ככה מתאים לה
ואני שמחה בשמחתה, מי שלא תהא
אבל אולי ורק אולי
בשביל להיות כל מה שצריך
לפעמים היצורים האלה מוותרים
על הדבר הכי טוב שאפשר לבקש
רק כי כבר מקובל לחלוק?
מקובל להגיד שיש כמה ביחד?
מקובל גם לשקר
אני רוצה להיות של
ושהשל הזה
יהיה שלי.
אני מאלה שנושכות מי שמתקרב
ואני לא יכולה לסבול את המחשבה שמישהו יגע בי חוץ מהמישהו החשוב שלי, אם יש כזה.
שולחן ניתוחים
לומדת עוד
חשבתי שאני יודעת משהו
אבל עכשיו מתחילה להתגבש תמונה.
נדמה לפי הנורמות שהציפייה שישקיעו בי מאה אחוז מחויבות רומנטית כשמנסים לבנות משהו, אינה ריאליסטית.
לדעתי, הציפייה שמשהו ייבנה מבלי מאה אחוז מחויבות ניסיון אינה ריאליסטית.
קשרים צריכים להיות משמעותיים. אנשים צריכים להפסיק להתייחס לאנשים כאילו הם ממלאים תפקיד
אני לא מבקרת אף אחד
אני פשוט לא מצליחה להבין איך מישהו מצפה ממתכון לכשלון להצליח
אולי זה מאוד דיסקומבביולייטד.
אולי יצאתי שיפוטית אבל אני מאמינה שיש אנשים פוליגמים בעולם ולא עליהם אני מדברת
עצוב לי עליה
עצוב לי עליי
עצוב לי קצת על כל השאר
כי מבין כולן
מי באמת מחפשת רק את הזיון?
בטוחה
שלא הרבה
אחרת
היא לא
הייתה
מתמסרת.
