חשבתי עליך והתחלתי לבכות.
אני לא יודעת למה. לפעמים המחשבה עליך מרגשת אותי כל כך שזה פשוט קורה
אבל לא הכאבת לי אף פעם
ולא פגעת בי עדיין
ונדמה שאתה לא מתכנן.
כולם רוצים ממני משהו. אתה גם כנראה רוצה ממני דברים
אבל יותר מזה, אתה נותן לי. בלי לדעת, הכי הרבה ביטחון בעולם, וסיבה לחייך כל הזמן, ותיאבון, ושקט.
אין דבר כזה לא מרשה. רק דבר אחד אתה לא מרשה וזה להרביץ לי בפנים(פור ריל).
אתה לא מוכן גם אם אני מבקשת
והמבט בעיניים שלך אתמול כשביקשתי למשל, הוא בערך מה שגורם לי לבכות עכשיו
כי אתה מסתכל עליי ויודע שמשהו קרה
ושזו דרך לשחק עם הפצעים
אבל לא משתף איתי פעולה
ובמקום סטירה נתת נשיקה בלחי והתחבקנו והלכנו לישון.
אז אני בוכה כבר רבע שעה של כתיבת הפוסט הזה כי לא הרבה דברים טובים קורים
וכשאחד מגיע אני יודעת לזהות אותו
אז הגוף קצת מתפרק, כי עכשיו מותר אחרי הרבה זמן שהיה אסור
להגיד אני אוהבת. לא צריך להשתגע מבפנים. אני אוהבת ושמחה. תודה לך.
זה משהו שקצת מוזר להגיד
כי הכל הפוך על הפוך
רק שמה שבאמת צריך להיות ברור בהיר כשמש
ואולי אני בוכה כי משמעותית יותר כיף לקום איתך.
איז סחית יא אללה שלי צחוקים