הלב שלי משתולל עכשיו.
כבר כמה שעות שאני מתהפכת במיטה
ודקות ארוכות(140 לערך) שאני רוצה מאד להתקשר ועוצרת את עצמי בכח. אני מרגישה שאם לא נדבר עכשיו ומייד אני פיזית אתפוצץ.
אני צריכה, חייבת, עכשיו. הדמעות פשוט זורמות ובקבוק עם קשית של חדי קרן שידיד קנה לי אמור להרגיע אבל זה עושה לי להתקטן עוד יותר ואני רוצה לאבד שליטה ולצרוח שתבוא לפה עכשיו מיד מה זה החיים האלה ואיך הם נעצרו לי כך באמצע עד החלטה אחרת בלי קשר אליו בלי קשר לכלום
מה זה החרא הזה
אני נקרעת מהמחשבה שאתה לא שומר עליי יותר
ושאני לא יכולה לנסות לשמור עליך
ושאני לבד עכשי ושאני צריכה אותך
ושאולי אתה לא ישן לבד בכלל.
אני לא ארדם בחיים הלילה בלי להתחבק עליו
ובא לי לצרוח שאתה אידיוט מטומטם מפגר ושאני כל כך אוהבת אותך או קשורה בך או אליך שמספיק עם השטויות
שאני חייבת להיות חלק
לא יכול להיות שאין לי שום מקום יותר
הדמעות שלי חמות זה מעניין
ממש כמעט רותחות על הלחי אולי זה הקור של המזגן
כל פעם שאני נהיית בטעות קצת קטנה נפרץ איזה סכר ואני פשוט צריכה אותך
ואף אחד לא יכול להבין לא משנה כמה אני אנסה להסביר
ואני לא מנסה, כי אין טעם
מה זה היה החרא הזה ואיך הוא נכנס לי מתחת לעור
אני יצור עמיד
בא לי להתכרבל לכדור
בא לי שלכמה רגעים כל זה לא יהיה תקף
מה ש"נכון"
פשוט בא לי לצרוח עליך
דאדי
או אליך או לכיוונך
שתתעורר
כי אני שונאת שאנשים ישנים
כי זה לא פייר ככה מה זה החיים האלה
אני לא מאמינה בלהמשיך הלאה
אני לא מאמינה בלוותר
אני לא מאמינה בלאהוב
אני לא מאמינה במה שאני אומרת או למה שעובר לי בראש
די דאדי
די
בוא
אני אמחק את זה באימה ברגע שאתעורר על עצמי
עכשיו אני סתם בועטת לכל הכיוונים
כי זה פשוט לא פייר
