לפני 5 שנים. 2 באוקטובר 2019 בשעה 3:11
עוד פעם לא הספקתי לאכול לפני שנרדמתי
רק שמתי חולצה ארוכה וטרנינג כדי לא לקפוא מקור, וחם.
כבר כמעט ארבעה ימים שלא הכנסתי כלום לפה חוץ מאצבע ומים מבקבוק ספציפי ולא אכפת לי
אני רק קצת מסוחררת
הלוואי שהשנים יעברו כמו שנת לילה עמוקה
למה הפסקתי ג'יזס גוינט ובירה וכמה כדורים היו שולחים אותי עד מחר ב12 והייתי מרגישה כמו בן אדם נורמלי עד שהייתי מתעוררת למציאות
אבל לא, החלטתי "להתמודד".
לבד.
מטומטמת.
אני עייפה נורא
ומפחדת
ומתגעגעת
וחוזרת על עצמי.
נמאס לי ממציאות שבה אסור שתרגיע אותי
ואם היו בדירה המזדיינת הזאת בגדים ארוכים שהם לא שלך הייתי לובשת אותם וסובלת פחות
אבל עדיין לא הייתי ישנה טוב
ועדיין לא הייתי מספיקה לאכול
ועדיין לא הייתי מוכנה לכבות את האור.
אני רוצה לחבק.
לגדול זה זוועה, תודה שנתת לי להיות קטנה,
שנתת לי להיות אני.
שהשמחה תחזור כבר ללב שלי
אפילו רק לקצת
