לפני 5 שנים. 25 באוקטובר 2019 בשעה 8:04
מתישהו אני אפסיק לקום בבוקר לפאניקה
כל פעם איכשהו אני נעלבת מחדש.
נעלבת שאני כל כך עלובה שאין איך להעליב אותי יותר.
לראות אותו, מאושר, ולחשוב שלא משנה מה אני לא הייתי יכולה לתת לו את האושר הזה.
אני מרגישה מקולקלת ומקוללת כל בוקר מחדש
אני מרגישה מחוללת כל בוקר מחדש
כי דחפו לי יד לבית החזה
לא הכל צריך לדעת
המילים העצובות מעציבות
ג'אז של שנות ה30 והקול של היילי ריינהרט מרגיעים
