עושים טעויות

פעם בכמה זמן,

אם זה אחרי אושר גדול, או בימים של כאב וחוסר,

אני נכנס לראשי שלי,

ומדפדף בבלוגים אחורה ואחורה, כדי לראות עם כתבת משהו חדש, בפרופיל ההוא או האחר, וההוא שאני חושב שהוא שלך ופתחת אחרי שהיינו ואז לא.

ואחרי שאני מגיע לשלושתם, ובדרך עובר בכל זיכרון מדמם ושמח, של שמות של מי שהיו וחלקם עדיין,וקורא ומשלים,

אחרי כן אני ממשיך, וממשיך עד הפוסט האחרון, של ההיא שהייתה שלי, והיא כבר לא בחיים.

ועוצר שם, וכואב, את הכל.

כי אובדן, הוא לא יחיד, ולא שלי רק, וזו תזכורת שאת כאן, לא רחוק, כמה מאות קילומטרים.

ואולי יום אחד, החיים ירשו לי לבדוק כמה הייתי יכול להיות (מאושר?) איתך.