לפני 3 שנים. 18 באוגוסט 2020 בשעה 20:37
זה נעים
ועכשיו הגיע הזמן למילים שוב
רק שאחרי השקט הזה
הן
לא
מס ת ד רו ת
ב
ש
ו
ר
ה
מחשבתית הולמת
אלא
מכווצות לי את הקישקע ואת הטחול
מייל של מילים שלא הגיע כי לא נכתב עוד יושב לי עמום במרכז השקט כבד ונושא מחשבות
כבד
ומכביד
בשקט של אין מילים, שומעים דברים אחרים, את השיער צומח, את הלב פועם, את הכעס הולם, את הרוגע מתחבא
בזמן אחר, נמצא מילים סבוכות במילון, נעטוף אותך ואותן בנייר צלופן, בעציץ של פלסטיק ניטע, ונשקה את הצמא בדמעה מוחה, מלוחה, שבה זכרון.
אין מוסר השכל, אין מוסר כליות, אין פה אפילו דג מוסר