אז התחלתי לצאת עם מישהי בדיוק, ואנחנו יוצאות חודש בדיוק. אהיה פתוחה כאן, זה כבר יותר ממה שאני רגילה. אני לא מצליחה לרוב לעבור את הדייט השלישי עם א-נשים, מסיבות שונות. כל הסיבות כתובות כאן כבר
הבעיה היא כרגע שהיא פשוט מקסימה, ומהממת, אבל אני חושבת שהקינקים שלנו ממש הפוכים. אני כאמור מאוד דומית לא של בראטיות, או של כאב, יותר של התמסרות עד כדי (בזמנים הכי בדסמים שלי) שירותיות כמעין "דבר" שהוא שלי, אפילו לא אדם לפעמים. לא יודעת, אין לי מילים לזה בעברית שלא מיד מוצאות מהקשרן עקב התרבות הזאת שלנו בה אם אני אגיד שאני אוהבת להשפיל ישר יתחילו להטריד אותי במלא הודעות שלא מבינות וגם לא מנסות להבין. אני באופן כללי אדם מאוד מתחשב, נעים, אכפתית מאוד ומטפלת וחומלת. יחד עם זאת, בעולם הבדסמי אני חושבת שאני מאוד אגואיסטית. אפילו ההנאה שלי היא לא מלעשות משהו לאדם האחר, אלא שהסאב-ית יעשו לעצמם בשבילי, או שאני אעשה להם בשבילי. אני נהנית מהאמון שיש בי לעשות להם הכל, ומהפתיחות שמראים לי בכך שמבקשים ממני לתת רק מה שבא לי, שרוצים את זה ויסתפקו במה שאני רוצה.
אני לא רוצה אף פעם לעשות משהו שהאדם האחר רק "בסדר" איתו, וחשוב לי ממש שנהנה יחד. כאן מגיע גם החשש. יחד עם זה שאני דומית, וכן עם ביטחון עצמי, וכן בעלת המון אכפתיות מעצמי והקשבה, אני באמת לא יודעת מספיק להציב גבולות, או להגיד מה אני רוצה פנים מול פנים. זה כי אני לא מספיק מנוסה בכך בתכלס, אבל גם כי יש לי קול בראש שממשיך לומר שמי יודע, אולי אלמד להנות מזה (שזה יכול להיות נכון). הבעיה היא שהקול הזה מעורבב גם עם מחשבות של "אין אדם בעולם שמתאים לך את חייבת להתפשר", ומחשבות קצת kink-shaming לעצמי עם הקינקים שלי שהם לא "קשירות, מכות, mdlg וpet play", ולכן, מכיוון שאני לא רואה אותם ביום יום או שכן רואה אותן באנשים שאוהבים דינמיקות יותר 24/7 ממני, אני חווה קושי לראות את עצמי בתוך הקהילה הזאת.
כשמעט דיברנו על זה, היא באמת נשמעת שאוהבת דברים שאני לא אוהבת, ואני לא ממש שיתפתי על עצמי, אז היא לא יודעת אם היא לא בקטע של המשיכות שלי, אבל אני יודעת שאני לא בקטע של כמה מאלו שלה, וזה מפחיד אותי, כי כאמור, אני פשוט שותקת. הצלחתי לומר על איזה אחד שאני לא בקטע שלו ממש, אבל יש לי מעין דיאלוג של "עד שמצאת מישהי שאת כל כך מחבבת ומתאימה לך, לכי על זה ובאמת תנסי". בתוך זה אני גם חושבת "כן? גם אם יש זמנים שאני לא בטוחה אם אני נמשכת אליה למרות שבהתחלה כן נמשכתי? עדיין? לנסות לעשות דברים מיניים למרות שבאותו הרגע אני לא בטוחה בזה?" קלירלי התשובה היא לא, אבל המניעה כנראה מגיעה גם מהחרדה מדחייה שלא יכולה לקרות אם אני לא חושפת את עצמי.
לסיכום לא סיכום לעצמי, אני נמצאת במעין קטע מזעזע כזה בו אני לא רוצה לחשוף את הקינקים שלי עדיין בפניה, כי 80% מהם לא אפשריים בכלל, בטח שלא בתחילת קשר, ובעיקר כי אני חוששת שאלו דברים שהיא אולי נהנית מחלקם, אבל הם לא מהווים אקטיבית ה-דברים שהיא רוצה בדינמיקה ובמין, או כמובן הפחד הכי לא רציונלי ומזעזע, שהיא ממש תזדעזע, למרות שהיא מספיק מקסימה ומנוסה כדי לא להזדעזע אלא פשוט לא להיות בקטע. בכך שאנחנו לא מקיימות את השיחה הזאת, אני גם קודם כל נמנעת מכל סוג מיניות איתה בערך, וגם פשוט ממשיכה לבנות לעצמי תסריטים בראש.
וגאד, דיברנו על זה כבר והיא הסכימה והיינו מתוסכלות יחדיו, אבל זה פשוט יהיה כל כך מתסכל אם הקינקים שלה פשוט לא יהיו שלי, וההפך. ואני לא יודעת מה אני אעשה. חברות בדסמיות שלי אומרות לי שהעדפות משתנות יחד עם פרטנרים ודינמיקות, ואני מאמינה שזה נכון, והן אומרות גם שמשיכה נבנית לפעמים, וגם זה נכון לפעמים אני בטוחה, אבל אם נגלה שיש לנו ממש ממש ממש מעט רקע משותף, אני בעיקר חוששת שאין בחירה נכונה.
להמשיך את זה כדי לנסות, כי אני אף פעם לא באמת מנסה, והיא יכולה להתאים לי ומתאימה לי ומקסימה כל כך כל כך ואני מחבבת אותה, עשויה להיות בחירה נכונה מאוד
לא להמשיך את זה כי זה עשוי להיות לא הוגן כלפיה וגם כי אני מפחדת שזה יהיה לדחוף את עצמי לעשות דברים שאני לא רוצה כדי לנסות לראות אם אני אולי כן אוהבת את זה.
בתכלס בתכלס, אני חושבת שהדבר היחיד לעשות הוא לתקשר ולראות, וגם אם בקושי יהיו לנו דברים משותפים זה עדיין חשוב שנתקשר את זה, ואם נחליט שאנחנו רוצות לנסות למרות שאין לנו כמעט קינקים משותפים (איזה קיום אומלל אני כותבת במלודרמטיות) אז פשוט נצטרך לגשש ביחד ולהבין מה כן נעים ומה לא, ואיך זה נעים לנו, ומתי.
וזה
נשמע
מתיש
(אני רוצה להדגיש שכל אחד מהקינקים עליהם כתבתי שאני פחות מתחברת הם מצוינים, ושברור לי שכולם הם עולם שלם וממש מכילים המון שונות ורמות וסוגי הנאה, ושלחלקם אני כן מתחברת אבל באופן שמרגיש לי שפחות רואים ביום יום הבדסמי, או שרואים אבל במעין קריקטורה מתסכלת, ומעבר לכך שזה לא קל להיות עם אף אחד מהם, עקב סטיגמות שלצערי קיימות עדיין מחוץ ובתוך הקהילה הבדסמית)