שקט נוזלי

ימים של שקט.

חיצוני יותר מאשר פנימי.

לפעמים, אני תוהה האם שקט פנימי יהיה פעם מנת חלקי.

שיחררת.

ביקשתי שתשחרר.

הריי ברור מי משחרר את מי.

ועכשיו, עכשיו השקט מוחשי.

פחדתי ממנו, הריי מעולם לא הגבתי טוב לשקט פיזי.

והנה אני נושמת, באמת נושמת

למרות החלל, למרות הלבד.

היית כל גבול אדום אפשרי שיכלתי להציב. ועדיין הצלחת להיכנס.

והריי לי שליטה אמיתית.

זו לא השתפכות על הזמן שלנו,

בכל מקרה אין לי מילים מספיק חזקות לכך .

זו הוכרת תודה ליקום, ששלח לי אחד. מדוייק.

כל כך מדוייק שאני לא מרוסקת עכשיו אלא חזקה יותר.

בזכותו.

בזכותי.

עבורי.

ועבורך, אתה. זה שתגרום לי להתמסר באמת.