שקט נוזלי

מתי התחלתי להשוות את עצמי לאחרים?
לאחרות?
מתי התחלתי להסתכל לצדדים ולהפסיק לרוץ לעבר למטרות שלי?
מתי התחלתי הלקשיב לאנשים אחרים שאומרים לי מה נכון ומה לא?
מתי התחלתי לרצות את כולם ולהתעלם מעצמי?
מתי התחלטתי לרחם על עצמי?

מתי הפסקתי לחייך? באמת לחייך.
מתי הפסקתי להאמין בעצמי? לעצמי.
מתי הפסקתי לדמיין את המטרות שלי? הרצונות שלי?

הריי אני זו שיודעת. שהוכיחה כבר לעצמה כנגד כל הסיכויים מה היא כוחה של מחשבה והיכולת שלה ליצור מציאות.

איבדתי את עצמי, ולא לאחרונה.

הגיע הזמן להפסיק על כל הרחמים. המסכנות. העצב.
הגיע הזמן לחייך מהלב.
הגיע הזמן להציב מטרות חדשות גם אם הם נראות הזויות.
הגיע הזמן למצוא ולהמציא את עצמי מחדש.
הגיע הזמן שלי!

יש לי אותי. וזה הרבה. וזה מספיק. לבנתיים.

מחייכת. גם אם זה מאולץ לבנתיים. תכף זה יהיה אמיתי.

❤️