קוראים לי תמימה, נאיבית. אין דבר כזה זוגיות בדסמית אמיתית.
אני רק 4 חודשים ״נשלטת״, למרות שאני כבר לא זוכרת איך זה נראה לפני.. אולי כי זה היה אפרורי מידי.
ב4 חודשים האלו אני עוברת תהליך מדוייק וחד. כזה נוגע בנקודות העמוקות באמת. נופלים כל כך האסימונים שאני כבר מתבאסת שנעלמו הטלפונים הציבוריים שמתאימים להם..
פתאום אני יודעת לשתוק. להפסיק להשתולל כשדברים לא קורים כשאני רוצה וכמו שאני רוצה. פתאום אני סבלנית. רגועה. פתאום אני עוצמה שקטה. מדהים בעיניי.
בורכתי באינטואיציות טובות. חזקות. הן אלו שהובילו אותי שנים. איפה שכולם טענו שאי אפשר,שלא הגיוני, אני ידעתי שאפשר. שיקרה.
ה״עולם על פי רעות״ (מממממ חושפני משהו..) היה המנטרה שלי שנים.. ולא כי אני שחצנית, נו טוב ממש טיפה (הערכה עצמית אינה מילה גסה)
אלא כי זו הייתה המציאות, אני רוצה משהו, יודעת שזה ביידים שלי להשיג, יודעת בכל נים בגוף שזה בדרך אליי, ואז.. הכל מתחבר.
ולכן גם כאן, בעולם הזה שכולם אומרים לי שזה לא מציאותי.. גם כאן זה יקרה כי אני יודעת שזה יקרה. כי אני פשוט מרגישה את זה. ועם התחושות שלי אסור להתווכח..
(כבר קראו לי מכשפה פעם..😉)
אז כן אני אישה עוצמתית,חזקה, שיודעת מי היא, מה היא רוצה וכמה היא שווה. ועם זאת יודעת שהמקום האמיתי שיתן שקט הוא על 4 מול האדון שלה.
אולי אני תמימה, סביר להניח זה נכון. ואולי יש לי הרבה מה ללמוד על העולם הזה ועל עצמי, הרבה מאוד אפילו.
ועדיין, היכן שהרוב אומרים לי שלא יקרה לא הגיוני, אני יודעת שכן.
למה? כי אני יודעת!
ואדוני, (ממ שיופיע כבר! חח) הוא כבר יידע שהעוצמה שלי אינה מורידה משלו אלא רק מעצימה אותה..
❤️
