מעולם לא חגגתי את תחילת השנה האזרחית.
לא באמת הרגשתי צורך לכך.
השנה?? השנה אני יוצאת בדילוגים וזיקוקים!!!
אני אישה חיובית כזאת. מלאה אנרגיה וחיוך. הכל מתחיל ונגמר בי.
אני מהמציקות שבאמת מאמינות שהכל בראש.
מחשבה יוצרת מציאות.
היקום הוכיח לי את זה יותר מידי פעמים מכדי להתעלם מכך.
אבל השנה הזאת.
היא הורידה אותי לברכיים.
בעטה לי בבטן.
תלשה לי את הלב ודרכה עליו.
שברה לי אמונות.
פירקה עולמות.
עירערה את האני שלי.
השאירה אותי צל של עצמי.
ריסקה אותי לאלפי רסיסים.
בזכות בודדים הצלחתי להרים את אותם רסיסים ולהתחיל במלאכת ההדבקה.
אז בפעם הראשונה יש לי צורך להיפרד משנה שנגמרת. ואני נפרדת בחיוך וחיבוק.
כן.. אני חייבת המון לשנה הזאת. סביר להניח שאהיה חייבת במשך שנים.
ההורדה לברכיים גרמה לי להבין את אהבתי לשליטה. את השקט שלי בעולם הזה.
הבעיטה בבטן הוציאה ממני את כל האוויר. והכריחה אותי ללמוד לנשום.
תלישת הלב הראתה לי את גודלו של הלב שלי. תמיד ידעתי שהוא גדול. לא ידעתי עד כמה.
שבירת האמונות גרמה לי להבין שיש אמונות שעדיף שישארו שבורות והגיע הזמן לאמונות חדשות.
פירוק העולמות חשף לי מי האנשים האמיתיים בחיי וגם אם הם בודדים במספר זה עדיף על זיוף.
ערעור האני שלי העמיד אותי מול עצמי בלי יכולת לברוח. לשאול באמת. מי אני ומה אני רוצה.
הצל שלי התברר כמהמם! ובאופן מפתיע ולא צפוי. גם אני.
וכן אני מודה על אלפי הרסיסים. עכשיו אני יכול להרכיב אותם נכון יותר מדוייק יותר ואמיתי הרבה יותר.
אז כן. היא היתה רעה אליי.
אבל גם הכי טובה שאפשר.
חיבוק ונשיקות.
❤️
2019.. אני מרגישה אותך.. את מוכנה לזה?
זה הולך להיות מטורף.
