לפני 5 שנים. 2 בינואר 2019 בשעה 6:36
בוקר.
חושך.
קור.
עצבים.
והכי גרוע.
הילדה העצבנית שבי לא רוצה ללכת. נעים לה פה עם העצבים המפגרים האלו. היא יושבת לה על הרצפה הקרה ומלטפת את להבות העצבים.
קישט ילדה עצבנית.
אין לך מקום פה.
ולי בטח אין כוח אלייך..
אז.. סטירה או חיבוק?
מה יאפס?
כנראה שקודם סטירה. חזקה כזאת שמעלה דמעות.
ואז חיבוק. עוטף ומוחץ. חיבוק דב כזה.
🧡
צריכה תשומת לב בארגזים! הלוואי ולא הייתי צריכה.