שקט נוזלי

ועוד מיליון ילדות בפנים. 

הקטנה, השובבה, זונת הצומי,הכועסת, הרגישה, שטוטניקית, הנוטפת.. 

באמת לא חסר ילדות. 

 
אני לא לבד. יש לי אותי. 

נכון, זו נהייתה קצת קלישאה, 

במיוחד פה. 

הפסק זמן, 

ההתכנסות פנימה לחיפוש עצמי, 

החיבוק העצמי. 

 
אני לא לבד. יש לי את אותי. 

אני שונאת את המשפט הזה. 

כן. יש לי אותי. 

אבל לפעמים זה לא מספיק. 

נמאס לי לחבק את עצמי. 

 
אני לא לבד. יש לי אותי. 

זה מה שביקשת. 

ואני כותבת. 

תגיד.. 

אין לך מספיק על הצלחת שאתה שולח אותי לכתוב? 

לא אמרת שעייפתי אותך? שאני צריכה לשבת על התחת הגדול שלי בשקט? 

 
נושמת עמוק, 

אני לא לבד. יש לי אותי. 

מחייכת. 

אוהבת. 

מאושרת. 

כן, יש לי אותי על כל הגוונים שלי ולי יש הרבה יותר מ50. 

 
ואני? אני זה מספיק. 

בעצם, זה הרבה יותר ממספיק. 

אני זה מהמם! 

זה חזק! 

זה נכון! 

 
אני זה מדוייק.

💜

התכוונתי לשתוק. כי הגיע הזמן לשתוק קצת. ידעתי שתגיב. לא חשבתי שתשים לב  מהר כל כך.

תודה.