איבדנו את זה
את הסקרנות האמיתית.
את התמימות.
את היכולת לתקשר מחוץ למסך.
את האומץ פשוט לגשת..
את ההבנה שאדם הוא יותר מכמה משפטים.
(אני בכלל סיפריה שלמה...)
את הפרפרים בבטן מפגישה ראשונה
את הצמרמורת ממגע מקרי..
(אנחנו הריי מניחות שהוא ״בודק דופק״)
איבדנו את הברק בעיניים.
הפכנו לצינים, בטוחים שיודעים הכל.
נשארים באזור הנוחות. מעבירים ימינה ושמאלה. בלי שום עשייה של מאמץ אמיתי לאושר.
עצוב לי.
אני רוצה אחרת.
אני רוצה מציאות.
להתאמץ עבורך. ושתתאמץ עבורי.
שתשאל מי אני לפני שתדע מה הטעם שלי.
שאהיה ספונטנית ואגיע אלייך גם אם אני לא הכי מתוקתקת בעולם.
שננהל שיחה אמיתית לפני שתקשור אותי למיטה.. (אוחח מי אמר חבלים?!)
כן אני רוצה אחרת. אני רוצה אמיתי!
❤️
יצאתי קצת בחורה פה.... חח טוב נו..
ועוד משהו... תיפתח לי את הדלת. ג׳נלטמניות זה לא מילה גסה. להיפך זה פותח את הברז....
