לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

האושר והאבסורד הם שני בנים של אדמה אחת

האלים גזרו על סיזיפוס לגלגל בלי הרף גוש סלע אל פסגת ההר, ומשם שבה האבן ונתגלגלה מטה, מכובד עצמה. הם סברו, ובמידת מה של צדק, שאין עונש איום יותר מעבודה שאין בה תועלת ואין לה תקווה.

[סיזיפוס] מכיר את כל ההיקף של מצבו העלוב: במצבו זה הוא הוגה בשעת הירידה. צלילות הדעת שנועדה להיות עינויו, משלימה בעת ובעונה אחת את נצחונו.

אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס
לפני 5 שנים. יום חמישי, 30 באפריל 2020 בשעה 7:45

יש שתי דרכים להתמודד עם סוס פרא. 

 

האחת, היותר נפוצה- לוקחים את הפרא ומנסים "לשבור" אותו. מניחים גבולות קשיחים ומצרים את צעדיו. הלכה למעשה. בעזרת העמדת תנאים והשלכות ומחירים (ולכל דבר יש מחיר, כן? לכל דבר. אבל האם הוא מחיר נבחר? זו השאלה. שם טמון החופש. ופראים הם יצורי חופש, בבסיסם). אז עם הזמן הפרא לומד שמוטב לו לעשות את מה שנתבקש, כי אחרת יסבול כאב או מחסור מסוים. הגבלה של החופש הנתון, הטבעי, שלו. של כולנו.

לא משהו כואב מדי, חלילה, לא התעללות. אבל בהחלט -הפעלת לחץ מתון שמטרתו: חינוך, אילוף, ריסון, עיצוב. 


והפרא כמובן- יתמרד. בהתחלה לפחות.

אבל כולנו יודעים- המאלף, הפרא, ואף אנחנו- הצופים מן הצד- שבסוף הוא ישבר. ככה זה. 


זו גישה נפוצה ומאוד מקובלת, עד כדי כך שלעיתים נראה שאין אחרת. זו, פשוט כך, המציאות. המים בה שוחים הדגים (או סוסי הפרא אם נמשיך את הקו). 

 

הגישה השנייה שואלת "מה צריך הפרא"? 
תן לו את הדבר האחד שהוא לא יכול להשיג לעצמו לבדו. תני לו את הביטחון שהוא כל כך צריך. 

תן לפרא מקום בטוח- והוא שלך. בכל קסמו והדרו. זה כל מה שנדרש. ביטחון. מקום.

 

זה בטוח? הל נו. 
אבל גם הגישה הראשונה אינה מבטיחה כלום. מלבד חלקיות. 

ככה זה בחיים, אין ביטחון. מלבד מה שנבחר לבטוח בו, מתוך שאיפה כנה לראות ולהסיר את האשליה, עד כמה שניתן, בכל רגע שאפשר. 


הבנת, דאדי? 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י