לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

האושר והאבסורד הם שני בנים של אדמה אחת

האלים גזרו על סיזיפוס לגלגל בלי הרף גוש סלע אל פסגת ההר, ומשם שבה האבן ונתגלגלה מטה, מכובד עצמה. הם סברו, ובמידת מה של צדק, שאין עונש איום יותר מעבודה שאין בה תועלת ואין לה תקווה.

[סיזיפוס] מכיר את כל ההיקף של מצבו העלוב: במצבו זה הוא הוגה בשעת הירידה. צלילות הדעת שנועדה להיות עינויו, משלימה בעת ובעונה אחת את נצחונו.

אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס
לפני חודשיים. יום ראשון, 14 בדצמבר 2025 בשעה 5:57

רוב הגברים מפחדים מחמוד.

חושבים שזה הפוך מסקסי.

כי סקסי זה מה? מפחיד, חסון, אכזר? 

לא אומרת שלא.

גם לא מכחישה שיש לחות כוסית מסוימת ברצף מילים הזה. כן. א-הא. 

אבל, 

אתם לא מבינים כמה רטיבות יש בחמוד. 

קודם כל, המילה. חמוד הוא אדם שחומדים אותו. 

יש משהו לא סקסי ב- לחמוד מישהו? 

בלרצות לקחת ולתפוס אותו. שיהיה קרוב קרוב אלי. ולעשות בו דברים? 

לגעת, להרגיש, למשש. 

זה חמוד. 

כשיש דובון חמודון ובא לך ללטף ולכרבל ולהחזיק ולאכול אותו מרוב חמידות? 

זה לא נשמע לכם כמו יחס שמהר מאוד מביא לקרבה גופנית? 

אולי אפילו מהר יותר מהאכזרי שחור וסקסי הזה מקודם? 

זה פשוט ומשחרר, במובן הכי טוב שלו.

אולי זו רק אני. או לפחות, לא כולנו.

אין לי ספק שיש מקום לסקסי מפחיד. רק טוענת, שמא, החמוד הזה, הוא ממיס ומאפשר בקטע מפחיד לא פחות, ואף עוקף חומות (שלי, לפחות) הכי יעיל שאני מכירה.

 

יש משהו בו, שהוא כ"כ נוח לי.

שאני בכלל לא צריכה לעבור דרך שאלת ההאם. 

בגלל שהוא כזה חמוד. וכזה כזה נוח לי. הוא בעצם בונה לי (ובזה גם לנו) אוטוסטרדה הכי מהירה שיש - ללרצות להפוך אותו לשלי. להשתמש בו הכי מלוכלך שיש. לפרוע בו. שיניים, ותחת ומה לא. לסמן אותו בנוזלים שלי ובמגע שלי. כי הוא באמת ממש לא מפריע לי להיות אני. הוא הכי לא מפריע לי שיש, ואני לא בטוחה שזה נקרא ככה, אבל זו ממש מחמאה גדולה. 

 

הייתי גמורה ובלי כוחות ואחרי יום שדרס אותי, או שאני דרסתי אותו, לא בדיוק יודעת. 

והוא הסכים פשוט רק לבוא. ולהיות. וגם אמר תודה על זה 😅.

וזה בעצם כל מה שהייתי צריכה. בשביל להרגיש ממש בנוח. עם החמוד חמוד הזה. 

אח''כ היתה גם הנוכחות הכיפית שלו. 

המבט האפרוחי הזה שמתחנן למגע, אבל באופן הכי שובבי וחי ומתוק שיש. 

אז לא לאכול אותו? לא למחוץ אותו? 

אפילו סתם להטיל את עצמי עליו. הייתי אומרת לכם: תנסו אותו, זה כזה כיף. אבל כרגע בא לי רק אני עליו. לשים כמה שיותר מהידיים שלי על כמה שיותר חלקים בו 😈.

הוא גם מגיב לזה ככ ככ יפה. שזה פשוט מפתה. אפרוח פתיין וחמוד. 

אלו לא כל מעלותיו. יש עוד רבות. אמאל'ה (מישהי נמסה פה).

אבל אני מנסה לכתוב פה מניפסט על חמוד ונוח. יש לי אג'נדה.

נכון שאני מתקשה להתרכז בה. אבל הכוונה שם. 

טקסט חינוכי אולי. 

אז... למדתם משהו חדש? 

ממעלותיו של החמוד, והנוח.

לפני 3 חודשים. יום רביעי, 26 בנובמבר 2025 בשעה 14:39

זה היה די בהתחלה (אני לא יודעת איך זה מסתדר כרונולוגית, כי אני זוכרת את זה על המיטה בדירה החדשה, אבל את ההתחלה עשינו דווקא ביחידה הישנה, כולל את השבוע הרצוף של להיסגר באיזה בועה רק שלנו בעולם שהוא היה היחידה, אז לא ברור לי איך זה הכל מסתדר, אבל ככה זה וזה היה די בהתחלה אז תפסיקו להתווכח איתי כי אני יפה וגם צודקת). 

אני לא זוכרת מה הוביל לזה, ואם דיברנו על משהו לפני, או תוך כדי, או שיצרנו איזו תנוחה מיוחדת קודם, או אם ניסינו איזה קשירה או חולץ פטמות מבורג מעלי, או שזה היה פשוט זיון, ממש חזק וממש טוב כמו שהיו הזיונים שלנו. 
אני רק זוכרת רגע מזוקק אחד, שלו מעלי, מחזיק את הרגליים שלי באוויר, חודר ויוצא וחודר,
ואותי מרגישה כל תא בגוף שלי נמס ומאבד צורה, כולל הלב וכל הרגשות,
כולל הכוס וכל העונג,

כולל המוח וכל העולם,

פשוט מאבד מצורתו.
אני זוכרת אותו קרוב קרוב לאוזן שלי לוחש לי מילים שהשתיקה יפה להן.
מספר לי בדיוק מה אני ואיך אני בשבילו עכשיו.

ואני זוכרת את ההפתעה הגדולה שלי מכמה זה חזק
וכמה

זה בדיוק המקום שאני רוצה להיות בו.
רצון שעד לפני רגע באמת לא ידעתי שהיה בי ככה בכלל. 
אני זוכרת את ההרגשה שמתוך התאים הנמסים האלה וחסרי הצורה פתאום נקוו דמעות בעיניים

ועם כל פמפום וכל לחישה כזאת

הן זולגות מהעיניים

במורד הלחיים

ולתוך הכרית.
הופתעתי מכמה אני בכלל לא מפחדת כרגע
בשום נים בגוף שלי בכלל.
ומכמה אני רק רוצה להיות פה.

ממש פה,

בדיוק פה, איתו, ככה.
אפילו לא פחדתי שמא הוא מפחד (הוא הרבה מזיין ואני קצת בוכה).
פשוט ידעתי שהוא לא.
שהוא שם איתי לא פחות מאני.
וכשסיימנו, הוא כ"כ לא פחד שהוא פשוט
הבטיח. שהוא עוד יגרום לי לבכות בחיים, והרבה.
או לפחות ינסה מאוד.
וזה היה הדבר הכי יפה והכי רומנטי שאי פעם אמרו לי.
והייתי כ"כ מלאה שלא היה ללב שלי שרצה להתרחב עוד, לאן אפילו.


אבל הוא לא עמד בהבטחה.
זיונים אפיים עוד היו.
שיאים נשברו,

וגם נוצרו חדשים.
היו רגעים לנצור.
אבל לא היו עוד דמעות כאלה, כמו הרגע ההוא.


דמעות אחרות דווקא כן היו.

 

היום בכיתי שוב.
כבר ממש לא בגללו.
אפילו הדמעות שלי כבר לא שלו.

 


נ.ב. בתקופה האחרונה התחיל לי איזה רטט בשפה התחתונה. אולי אם מישהו ימצוץ אותה היא תירגע.

לפני 5 חודשים. יום ראשון, 5 באוקטובר 2025 בשעה 6:45

מתי אני יודעת שבא לי על מישהו? 

 

כשאני מסתכלת עליו ומסננת לעצמי בלב: "כוס אמא שלך.... עם כל הכבוד 🙏🏼" 

כשהבטן שלי מדברת חזק יותר מהראש (בטן, כוס. לא חייבים להיות קטנוניים פה)

 

########################

 

מדהים איך ההורמונים צבועים את כל העולם, ואשכרה מוכרים לי מציאות מדומיינת, שהיא כ"כ אמיתית וחזקה, שבאמת קשה לי לזכור, שבסוף זה רק הורמונים. 

כרגע בא לי לטרוף הכל, ואת כולם. 

ואם אתה, במקרה, בדיוק כל מה שפינטזתי עליו.... ויקינג יפיוף מוכנע (למחצה) שלי.

אז כוס אמא שלך (הצדיקה 🪬), כפרה עליך. ילד יפה שאתה. 

(כן, אני באמת קצת ערס). 

 

###########################

 

אחד היתרונות הבולטים בי (אם אתם שואלים אותי), זה שבשלב כזה או אחר, אני מצליחה להוציא, מכל גבר, לא משנה מה היתה נקודת ההתחלה שלו, מידה נאה של אלימות 😍😏

 

############################

נורא בא לי לספר לכם על נתח הבשר העסיסי שהוא היה.

הוא היה הציד המושלם.

מושלם. 

בזמן האחרון אני חושבת על זה. 

על ציד. 

הוא באמת היה הכי טוב לנושא. 

מתמסר במידה מדויקת. 

ובורח בדיוק בזמן. 

מסתתר ברובו. 

אבל משאיר את התחת היפה והעירום שלו בחוץ, חשוף לנגיסה. 

או לדקירת חץ מדויקת וכואבת. 

או להידוק הלאסו על גפיו. 

הוא רצה מאוד להיתפס. 

הוא רצה גם חופש. 

הוא רצה להיות מדויק, וגם לשמור על עצמו. 

תמהיל כזה יפה. 

נתח מתוק ומושך שהוא. 

בסוף הוא ניאלץ לאגד את נוצותיו וללכת. 

לפעמים גם ציד מתאכזב. 

אני חושבת לאחרונה על ציד מדויק כזה. 

🫦

 

######################

בא לי עליו.

אבל אני חוששת שהוא מטומטם מדי מכדי לנהל את האינטראקציה הזאת.

אני חושבת שלא תהיה לי ברירה, אלא לרכב לו על האופנוע, ואז לסתום לו את הפה ולרכב לו על הפנים.

ובזאת למצות את העניין. 

לפני 5 חודשים. יום רביעי, 1 באוקטובר 2025 בשעה 7:01

 

 

אשריני שבורכתי בשתיהן 🙏🏼😇🤔

 

##################

 

איך אני לקראת המועד הבא עלינו לטובה?

 

הבחור הצעיר, היפיוף, המשורג, הדתל"ש שולח לי ברכת חתימה טובה ובצירוף קישור לשיר חצי מטאל שנותן לברכה נופך נוסף. 

 

הבחור הערבי השובב ששולח לי שירי פיירוז שמחכה לה בתחנה (ידעתם שיש מחזות זמר עם שירי פיירוז?).

 

אני אוהבת את החיים היפים שלי.

 

 

###################

 

 

נכון הזקנות שאוספות ומטפחות חתולי רחוב?

אז אני, בעוד 20 שנה. אבל עם אהבות. 

 

לפני 5 חודשים. יום שני, 29 בספטמבר 2025 בשעה 5:15

הקלישאה של השור והסדין האדום?

 

 

אז אני, בסוף השלב הלוטאלי, כשאני רואה רוכבי אופנוע צעירים ומסוקסים, ופתאום במקום לראות כביש לפני - אני רק מדמיינת לנגד עיני גבר צעיר כורע על ברכיו מתחתי, שתי זרועותיו קשורות מאחורי גבו, חבל משורג סביב שריריו. 

 

 

*לנוסעים שלום 🪬👋🏼

לפני 5 חודשים. יום חמישי, 25 בספטמבר 2025 בשעה 5:52

 

ההורים שלי אורזים את הבית. יש להם המון חפצי אומנות וציורים. הם מצמידים שני ציורים ממוסגרים גדולים אחד לשני, אבא שלי תומך ביצירות שלא יפלו ויתנפצו, אמא שלי אוחזת בניילון פצפצים לעיטוף. 

ואז, כמו בסרט מצויר, הם מתחילים מרדף מסביב ליצירות. הוא מקיף אותן ובורח ממנה, היא רודפת אחריו, ספק מנסה לכלוא אותו בעזרת הניילון לתוך היצירות. 😂

שאלוהים יעזור לי איתם, לא יודעת אם זה רק אני, אבל הם קורעים אותי השניים האלה. 

 

######################

 

אמא שלי שואלת את אבא שלי לגבי האינטרנט בבית החדש.

אבא: "יש המון אינטרנט" 

אני: נשפכת על הרצפה.... 🫠: "אבא זה לא משאב טבע". 

 

 

#################

 

אני:

יאללה, אני בת 40, אף אחד בעולם כרגע לא תלוי בי, אני חופשיה, משוחררת, מהממת, פנויה להכיר ולעשות מה שבא לי, צעירים, מבוגרים, סוטים, שמרניים, ערסים, דתלשים - מה שבא ברוך הבא. 💃🏼

 

 

גם אני (בכל אינטראקציה, עם כל גבר, באשר הוא):

 

 

 

וזה עוד לפני השבועיים האלה בחודש בהם אני מתנהגת כמו כריש עייף במים רדודים 🦈🐟🛑

לפני 5 חודשים. יום שלישי, 23 בספטמבר 2025 בשעה 12:17

אני עורכת שולחן לארוחת פוסט חג.

אני: "אנחנו שבע?" 

אמא: "כן, אנחנו שבע, אבל הילדים ואבא אוכלים במזלג קטן. אנחנו בגן" (ה.ע. הם בני 6, 9 ו-67, בהתאם)

 

##################

 

אבא שלי גייס אותי לבנות גדר במבוק לחצר, בשביל הפרטיות. החצר שלהם פונה לרחוב הכי צדדי ושקט בעולם. פעם בכמה חודשים עובר שם חתול. פה ושם שועל. פעם ראיתי שני חתולים חוצים אחד אחרי השני, כמעט התקשרתי למשטרת התנועה שתבוא לנטר את העומס. אמא שלי בתגובה: "את מבינה? והוא החברותי מבין שנינו.... " 

פלא שאני יצאתי ככה, עאלק. 🙄

 

################

 

אבא שלי אוכל שאריות קינוח הישר מהקופסה. רי-דיפינג, מה שנקרא. 

אמא שלי חוטפת עליו ג'ננה: "למה אני צריכה אח''כ לאכול קינוח עם מיקרובים?! אני רוצה רק קינוח. אתה רוצה? קום, תביא כף להגשה במקום לטבול את הכפית שוב באוכל". 

לא עוברות 3 שניות, היא מסתובבת אלי, מגישה לי את הקופסא ושואלת אם אני רוצה עוד (ספוילר, אף אחד לא קם להביא כף בזמן הזה 🤣).

 

##################

 

אבא שלי, רואה את זה וקורא: "היי, צ'וצ'ה אוכלת ישר מהקופסה!" 

אמא שלי: "ואתה מלשן" 😂

 

###################

 

*את הקינוח היא גנבה מהבית של אחי, יש לציין. אינסטינקטים של שועל יש לאישה הזאת. דואגת לאינטרסים שלנו ✌🏼

כפרה אני עליהם ❤️🪬

לפני 5 חודשים. יום שבת, 20 בספטמבר 2025 בשעה 11:07

אתה רואה בי את היופי ואת העדינות שלי, ואתה חושב שאני רכה ותמימה.

אני לא.

יש בי את החלקים האלה, כמובן.

ואני גם שומרת עליהם.

מטפחת ומשקה.

דואגת שהקרקע תהיה רכה וטובה שם. 

וזה מחלחל, וחודר באמת, גם לעוד מקומות.

 

אבל בגלל שנתתי כבר ללב שלי לרוץ לכל הכיוונים,

אני ממש מכירה את השטח.

ואין כאן כבר ממש עוד סודות חבויים.

אל תדאג לי.

ואל תחסוך מעצמך. 

 

 

##############

ובגלל שהמנוי נגמר, הנה תמונת סוף מסלול בשבילכם

לפני 7 חודשים. יום שבת, 26 ביולי 2025 בשעה 13:34

זה כשחסרה לי לשון לרכב עליה וממש בא לי.

וברור שבשנייה שרק אגיד את זה בקול אקבל אלפי הצעות.  

רק שכנראה ש- 99.9 אחוז מהן יהיו בדיוק מאותן הלשונות שלא כדאי לי לרכב עליהן ככה, משום מקום.

המוגבלות האנושית בשיא תפארתה, כמדומני. 

 

מה בחורה ביקשה? לשון אמינה שתהיה לה זמינה?

 

לפני 8 חודשים. יום שני, 30 ביוני 2025 בשעה 10:32

הרגע הראשון שאני התאהבתי בו:

 

כשקלטתי שהוא קלט כמה אני נדלקת מערסים, וכמה הוא נדלק - מזה שאני נדלקת מזה. 

 

הרגע הראשון שהוא התאהב בי:

 

כשהוא קלט כמה עמוק העיניים שלי נעוצות בנשמה שלו, בזמן שיד אחת שלי על הזין שלו, והשנייה חופרת לו עמוק בתוך התחת. 

 

אהבה לתפארת, כזאת שפורטת על מיתרי הלב 😏