לפני 4 חודשים. 23 בנובמבר 2024 בשעה 18:55
מצאו את המגעיל והמכוער, הביטו ישירות אליו, ושוחחו איתו.
"שום דבר אנושי לא זר לי"
הלכתי לדבר עם הצמח המת באדנית הגדולה, בגינת התבלינים הריחנית.
######################
"אתה מת, ואתה מכוער, ואתה מוזנח! לאף אחד לא אכפת ממך ואתה לא נותן כלום לסביבה"
"אני פה. לי אין בעיה. הבעיה היא שלך"
"אתה מעצבן, אתה לא קשור, אין לך תכלית, אתה חריג, ואין לזה מקום"
"אני בכלל לא חייב להגיב לך. את סתם רוצה לריב. אני אני. יש. מתקיים. גם מוות מתקיים. גם המת- יש".
נשימה
"למה אני כ"כ מפריע לך?"
"אתה משתלט"
"אז מה?"
"אתה תינוק? אתה מגיב בתינוקיות?"
"ואת שיפוטית"
"הנה, אתה שוב תינוק. אתה "מחזיר" לי"
"את התחלת. זה התחיל בך. את. שמת. עלי. לב."
"ועוד באת עם ה-"אתה לא צריך להיות פה", שלך"
נשימה
"למה אתה מגעיל?" (מה בך הוא.....?)
"כי אני קיים"
"הקיום מגעיל?"
נשימה
"בהמשך שלך יש קצת חיים. ובאדנית לידך יש מעט מת והרבה חי"
"תסתכלי בי"
"אז מה זה אומר לך?"
"שיש גם וגם.
יש לא רק "מגעיל""
נש
"לכן אתה קיים? בשביל שאראה שיש גם וגם? שאדע שיש גם וגם? בעזרת המגעיל יש גם "יפה"?"
"אני קיים כי אני פה. אף אחד לא החליט שאהיה. לא יצרו אותי"
"זו את ששמה עלי. אני רק קיים".
נשימותיים
"איך לך להיות מת?"
"חיים עלי. יש עלי עכביש. הרוח מזיזה חלק מהעלים שלי. חלקם קשים ושבריריים. פחות גמישים משהיו. אני תופס מקום, כמעט אדנית שלמה. יש לידי חיים. הם כמוני, והם אחרים ממני. האדמה שלי יבשה, לא רוויה, לא מטופלת. ועדיין, אני פה, בתוכה, ולא תלוי בה."
"בוא נהיה יחד. קצת".
נשימה
"שליו"
"אתה רוצה לשאול אותי משהו?"
"למה את חיה?"
"אני חיה כי אני פה"
"אני חיה ואני פה"
"נעים לי להיות פה"
"אתה גם פה"
"יש אוויר. ונשימה"
"אתה סתם צמח, מת, והתיישבתי - אפילו לא לכיוון שלך"
ובדרכי החוצה, מעבר לכתף, מבט מוסט אחורה: "תודה, מותק"
