אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

האושר והאבסורד הם שני בנים של אדמה אחת

האלים גזרו על סיזיפוס לגלגל בלי הרף גוש סלע אל פסגת ההר, ומשם שבה האבן ונתגלגלה מטה, מכובד עצמה. הם סברו, ובמידת מה של צדק, שאין עונש איום יותר מעבודה שאין בה תועלת ואין לה תקווה.

[סיזיפוס] מכיר את כל ההיקף של מצבו העלוב: במצבו זה הוא הוגה בשעת הירידה. צלילות הדעת שנועדה להיות עינויו, משלימה בעת ובעונה אחת את נצחונו.

אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס
לפני 5 שנים. יום שבת, 13 ביוני 2020 בשעה 19:26

יום שטוף שמש.

עורי צרוב, מקרין חום, דביק ומעקצץ מבליל הזיעה שיבשה והאבק שנאסף עליו. 

ריח מסחרר ועמוק של  קש ואספספת מתערבב בריח קיץ ועדר. 

ראשי פועם וכבד, מרגיש גדול ממידותיו, כמעט קשה לשאת.  

עכשיו רק נותר לעצום עיניים, לפתוח רגליים ולתת ללשון רכה ורטובה לעבור ולנקות: חיבור הראש לצוואר, מעלה העורף, לחי, שפה, מורדות הצוואר, כתף, עצם הבריח ומטה. 

נגיעה חזקה בצוואר הכאוב.

לשון יורדת לראשית הגב.

גאיות וגבעות. 

 

חסר קצת חופש וריח מלוח של ים. 

 

*נהיה פה יבש בבלוג הזה בזמן האחרון...

מעניין שדווקא כשאני בתקופה של לשים זין אני פחות מזיינת.  

זה, וקורונה. 

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י