לפני שנה. 9 ביולי 2022 בשעה 15:16
אני זוכרת את הדמעה חוצבת לה שביל, חמה, במורד הלחי.
אני זוכרת אותו אומר לי: "זכיתי להיות עם צ'וצ'ה. לא הרבה אנשים יכולים להגיד את זה".
אני זוכרת את האיבחה בה נכנס המשפט הזה חודר לי ללב. כואבת עליו, כואבת עלי.
אני זוכרת את המוח משרטט את התשובה, שדווקא לא מעט, גם. אבל את הידיעה שלא. זה לא נכון. ובעיקר את הפה האילם, לא מצליח אפילו לשרטט מילים, נוכח הלב הפועם בכאב.
