אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

האושר והאבסורד הם שני בנים של אדמה אחת

האלים גזרו על סיזיפוס לגלגל בלי הרף גוש סלע אל פסגת ההר, ומשם שבה האבן ונתגלגלה מטה, מכובד עצמה. הם סברו, ובמידת מה של צדק, שאין עונש איום יותר מעבודה שאין בה תועלת ואין לה תקווה.

[סיזיפוס] מכיר את כל ההיקף של מצבו העלוב: במצבו זה הוא הוגה בשעת הירידה. צלילות הדעת שנועדה להיות עינויו, משלימה בעת ובעונה אחת את נצחונו.

אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס
לפני 5 שנים. 13 באוגוסט 2018 בשעה 20:46

אני מוצאת במסתרי החורש
פינות בן לא דרכה עוד אהבה
ובצילן אפול מוכת סחרחורת,
הזאת הארץ הטובה?

אני יודעת עד ימי יתמו
לא, לא אבואה עד עמקי ליבך,
אך מה יפה הדרך בה השארתי
את פסיעותי שלי על אדמתך.

אני יודעת עוד רבה הדרך,
אך שורשיך כבר בתוך תוכי.

 

 

 

 

 

 

odedoded​(שולט) - למרות מה שטועים לחשוב זה לא נכתב כשיר אהבה לארץ אלא לגבר
וכשיודעים זאת פתאום המילים מקבלות משמעות שונה
לפני 5 שנים
odedoded​(שולט) - למרות מה שטועים לחשוב זה לא נכתב כשיר אהבה לארץ אלא לגבר
וכשיודעים זאת פתאום המילים מקבלות משמעות שונה
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י