קולו של הצבע נטול הגוונים.

אני אש שבוערת,

האש שבוערת בך,

האש שבוערת בנו..

אני הניצוץ שמדליק את השריפה.

יש כאלה שהיו אומרים שהכול עולה באש.

אבל זה בדיוק ההפך, כולם עסוקים בלהתייבש.

להתייבש מהתקשורת, להתייבש מהסביבה,

להתייבש מהחיים.

אני האש שבוערת, אני הניצוץ.

אני פה להזכיר לכם להסתכל פנימה,

כי התרגלנו כל-כך להתסכל החוצה,

ששכחנו שיש בפנים.

אני קולו של הצבע, צבע נטול הגוונים.

הוא לא רע, הוא לא טוב, הוא גם וגם.

הוא העובדה שיש שחור ויש לבן,

הוא האמת ששלמות זה איזון בין שניהם.

פתחו את העיניים.

לא עם אלה שמסתכלים החוצה,

עם אלה שמסתכלים בפנים.

תקבלו את עצמכם, תאהבו את עצמכם,

תתנו לעצמכם מקום בעולם.

אנחנו דור ההמשך,

אסור לנו לחזור על טעויות,

בואו נמצא את הניצוץ,

בואו נעלה הכול באש,

לא כדי לראות איך הכול נשרף,

כדי לתת לאהבה לצמוח מחדש.

https://open.spotify.com/track/2vFpJjFxmxBuICtOA70npL?si=7xkLzqrWQuyaxLpOY-rufw

הירח מסתובב סביב כדוה"א,

כדוה"א מסתובב סביב עצמו.

שניהם מסתובבים סביב השמש,

בתוך גלקסיה המסתובבת לתוך עצמה.

ועם כל זה, איך שהוא עדיין,

אני עומד במקום.

https://open.spotify.com/track/4wzt5Rrk3W98pHXAqutuJw?si=UBWPwLqZRv-rohRXJiDa7A

הייתי ילד עם כנפיים שהולך על הקרקע.

לא היה לי בית, רק מקום לגור בו.

פעם אהובתי פעם אמרה לי,

אתה כלוא, צא תכבוש את העולם,

ואני אהיה הבית שלך לא משנה איפה תהיה.

אז יצאתי לכבוש, לכבוש הכול בשבילה.

כל יום, שנים, הייתי טורף את העולם, 

רק בשביל לחזור שוב להתעטף בזרועותיה בלילה.

ואז היא בגדה בי, באמון שלי, בבית היחיד שהיה לי.

אני מזמן עזבתי, לא דיברנו יותר משנה.

לה כבר יש מישהו אחר שמקבל הבטחות.

אני רק רוצה לחזור הביתה.

החיים שלי הם כמו רכבת הרים.

לפעמים אני טס כמו הרוח,

ואוהב כל רגע מזה.

ולפעמים כל מה שאני מסוגל,

זה לאחוז בכסא באימה.

מעגל החיים וכאלה..

https://open.spotify.com/track/1eyzqe2QqGZUmfcPZtrIyt?si=sxc_xGznSpmx3suYZRIxzg

יום שישי, 7 בערב.

"יש לך תוכניות?"

לא דיברה איתי חודש..

"האמת שלא, הרגע קמתי" עניתי.

"יש לי יומולדת, עכשיו יש".

מדבר עם חבר משותף, יוצאים שנינו + נהג תורן.

דאנס בר חמוד.

מהרגלי הישנים מכיר את הסצינה

אז נכנסים בקלות,

וצייסרים באוויר עוד לפני שהתמקמתי.

שותים שותים שותים, ואני, אני בא למסיבה בשביל לזוז.

"בואי איתי לרקוד"

"אני נראלי אשב פה.."

"חבל, מישהי אחרת כן תרקוד"

"תוכיח".

הולך לאיזור היותר צפוף, עושה קצת פוזות עם הגוף.

לכבוש את לב העניינים, להרים את האווירה.

כהרגלי, תופס בחורה שמחפשת מישהו לרקוד איתו,

בניגוד לרוב הגברים שנוטים להשתפשף.

משם זה זורם לריקוד סקסי מהול במגע שפתיים,

ועוד צייסרים.

אני שיכור, אני זז, אני נהנה.

לאחר שעה בערך, בזמן שיכורים, ניגש אלי החבר התורן.

לוחש שמתקפלים הביתה,

הילדת יומולדת מיצתה.

אני חוזר אליה,

"אמרתי לך שמישהי אחרת תרקוד"

"יופי, הוכחת. נראלי אני רוצה לסיים את הערב."

"אצלי בבית?" שאלתי.

*שתיקה*

"כן, הלילה אתה שלי ככה או ככה."

נישקתי גם אותה.

בדרך כלל, הייתי מתבייש בעצמי.

לחשוב רק על עצמי ולא לשים זין.

אבל אני גאה.

גאה שאני מתחיל לאהוב את עצמי,

יותר ממה שאני אוהב אהבה.

פעם ילד עם כנפיים, 

כבר לא ילד, כבר אין כנפיים.

אבל יש איזה אור חדש,

משהו במרכז, בבין לבין,

שמתחיל לבהוק.

איך אני אוהב שבת בבוקר,

להתעורר, להציץ מתחת לשמיכה..

את החוטיני דאגתי להוריד אתמול.

ולאכול ארוחת בוקר מזינה 

עוד לפני שנפתחו העיניים..

מחר שבת ועדיין לי אין לי ארוחה...😉🙄

שיכור, משועמם ובודד.

מי מארחת לי שיחה לקראת השעות הקטנות של הלילה?

לא מצאתי כלום בתחתית הכוס.

אז המשכתי למלא אותה בוויסקי

ולנסות שוב.

מי מצטרפת לחיפוש?

https://open.spotify.com/track/10v26fsyRQeRbhsHz4dx4P?si=WVpZ8KcMS9eaQi_aEOtexA

לא ברור לי אם אני שמח,

או פשוט לא עצוב יותר.

אם התגברתי,

או שנשבר בי עוד משהו

ועדיין לא הספקתי להבין.

אני לא מרגיש יותר את הכנפיים,

אבל רק הזמן יגיד.

הפעם אני אתן לו לדבר..

Burning liquor,

Smoking herb.

Killin' feelings,

Killing Love.

https://open.spotify.com/track/4lNtE59zKyBSspdqsr1Wn0?si=klpONEznQMCcZrp2Ll914w