קולו של הצבע נטול הגוונים.

אין לי מילים.

באמת שאין לי מילים לבטא את הכאב כבר.

כבר שעה אני מול הכתבן חושב,

אבל אין לי מילים, באמת שאין.

נמאס לי לנסות ולהפגע שוב ושוב ושוב.

כל ניצוץ של תקווה נכבה באותה מהירות שהוא נדלק.

אין נפש בעולם הזה עם מקום בלב להכיל אותי באמת.

לא משנה כמה ניסיתי, זה תמיד מסתכם בזה שאני לבד.

לא כי אני רע, לא כי אני לא נאה, פשוט ככה העולם.

הפסיק לחפש אהבה, דוגל במשהו חדש שאני אפילו לא מצליח להבין.

מין שאיפה לשלמות, שלמות שטחית ללא רגשות אמיתיים.

אולי המושג המתאים זה אדישות מהולה בסיפוק עצמי.

חיים בסרט, זה מה שיש לי להגיד.

תהנו בעולם החדש.