cantankerous

...
היא שימשה התגלמות חיה של המהפכן האידיאליסט שחיפש, לפיד חי.
_ _ _

הוא לא זע. היא עמדה מעליו, קרובה מאד אליו, ופתאום הכתה בו באגרופיה הקמוצים, שוב ושוב, על כתפיו, גבו, פניו. הוא לא התגונן, מה שאך הגדיל את חרונה. היא הטיחה בו חבטות וסטירות בכל כוח ייאושה, ולתדהמתה לא התנגד, אלא התחנן שתכה עוד ועוד. כשם שהשיחות שניהל אתה הקלו על נפשו, כן היו הטחות האגרופים שלה כשמן המשחה על גופו, והוא השתוקק לספוג אותן במלוא שנאתן המטהרת.
_ _ _

הוא כה השתוקק לזעמה עד שחיבק אותה בחום, ובלי שיכול לעצור את עצמו השתרגה בחיבוקו המשחרר תאווה גואה. לא תימלטי ממני יותר, לחש ברעד, לא תימלטי, הצמיד אותה אליו למרות התנגדותה ומכותיה. היא פרפרה בידיו ורגליה בעטו בברכיו, וככל שהוטחו חבטותיה כן התעצם שכרונו. כשם שהיה אמן האיפוק והסבלנות בחקירות אסיריו, כך היה קצר רוח ולוהט בקרבתה, משום שהעירה בו את יצר החיים.
_ _ _

כשהקשיב זובאטוב לקולה הרועד בטלפון ולדבריה בעניין דחוף עבורו, עזב את עיסוקיו ובא אליה מייד. הוא נסער מן המחשבה על פגישה ביחידות, בבית מלון, עם אישה צעירה עזת יצרים, היסטרית ונרגשת, שחשק בה מפגישתם הראשונה. זה חודשיים שלא ראה אותה בכעסיה, התרגשויותיה, מכותיה, והשתוקק שתטיח בו את כל שנאתה ותלבה במכותיה את יצריו. כאשר הזמינה אותו לבית מלון ידע שהפעם יטפל בה כאישה, וכאישה בלבד. כשם שבעבר תכנן לפרטי פרטים כל מהלך אפשרי איתה, ושינה את סיפוריו ומראי פניו בהתאם למצבי רוחה ולהבעות פניה, ידע שעתה ינהג בה כגבר באישה, ורק כך.
לאמיתו של דבר חשד זובאטוב שמניה מתכוונת להורגו. _ _ _ עונג רב נגרם לו בהליכה על סף תהום, ומצבים אלה אך הזרימו דם חדש בעורקיו. _ _ _ הוא הלך בצעדים שלווים, אך משעבר באכסדרה ניתר על המדרגות לחדרה שתים-שתים. כשנכנס מצאה עומדת ורועדת מול הדלת ואקדח שלוף בידיה.
_ _ _

שלום לך מאריצ'קה, יפית.
לשתיקתה התרחבו שפתיו משהו, ספך בחיוך ספק בהעוויה, אד קל של וודקה עלה מהן. כשלחץ את ידה היו אצבעותיו לחות ומזיעות. בעומדו מלה חשה יובש עצום בפה והכניסה בבהילות את ידה לכיס, מבליעה בקושי את התרגשותה.
את חסרת גבולות, אמד את גופה, והושיט לה כוסית סמירנוף.
... אחי משה נתן לי אקדח בהיותי בת 12 ואמר לי שזה סמל החירות...
זובאטוב הניח את גביע הבדולח על השולחן ואמר כבדרך אגב שגם דירת שרד הכינו לו כאן, והציע להראותה לה.
בציפייה סתומה הלכה אחריו. ידיו גיששו קמעה כשפתח דלת סתרים מעבר לכוננית עמוסת ספרים, והיא נכנסה לחדר אפלולי שרק רומח אור אחד חצה וילאות קטיפה כבדים וחדר פנימה. ניחוח סמיך של בושם גברי עמד בחדר. הוא לקח א ידה והושיבה על המיטה, והיא התפלאה על התנגדותה הרופסת. ערנות רבה, כמעט חדווה, זרמה בגופה.
- מאריצ'קה שלי, אימץ אותה אליו, איתך צריך ללכת אך ורק בדרך ישירה. אנחנו דומים מכדי לומר כל דבר במילים, את רועדת כולך, מארינקה, מאריושקה שלי, לרצוח אותי חשבת, מחמד לבי, לחש בתשוקה, הנה עכשיו אני מוכן, פרצה מפיו אבחת צחוק קטועה ופראית.


"קמתי ומיהרתי לבירה, אל זובאטוב, ואקדח בכיסי. סוערת ומסוערת הופעתי במשרדו שבבית הסוהר והטחתי כלפיו: הפרת את ההסכם איתנו, בגדת בנו. אני לא מאמינה לך יותר – התפרצה זעקה מלבי. לא יכולתי להבליג על עצמי. באתי להרוג אותך, הפלטתי".

עד אז היו ניסיונות ההתנקשות שלה בזובאטוב ספונטניים, היסטריים, נואשים, ונבעו משנאה ומהאשמה עצמית לא פחות מאשר שנאה והאשמה כלפיו. בהתרגשות גדולה באה לחסל בו את החלק שגרם לה להתפתות אליו, לנקום בו על שנגררה אחריו... זו היתה פעולה אינדוידואליסטית, ספונטנית, של אנרכיסטית המבקשת נקמה כדי להשתחרר משנאתה ולהיגאל מייסוריה.
האומנם באה לנקום על כי שוב חשה נדחית, בלתי אהובה?
כל מאווייה להתנקש בזובאטוב עד אז נותרו עקרים, והביצוע לא הגיע אפילו לירייה אחת. הפעם המצב היה שונה. אילו מימשה את תשוקתה לחסלו היתה מביאה גאולה לזובאטוב לא פחות מאשר לעצמה. אף הוא הגיע למבוי סתום. עתה השתוקק להיות כמוה וכמו המהפכנים שכה העריץ בהם את הלהט, חוסר הגבולות, ההקרבה והתקווה, המהפכנים שבעבר היה אחד מהם וידע שדבר אינו עוצר בעדם. הוא נצרף באש החרטה על כי בגד בהם והתענה כשהתחוור לו שהונה את עצמו ואחרים. הארה פנימית סנוורה את ישותו: מהלך חייו כולו היה כזב, יומרה, אשליה. אם תהרגנו עתה מניה – ישלם בחייו, ייענש כראוי לו, ייגאל מייסוריו, ייצרף ויטוהר. הוא ביקש, הפציר, התחנן, בכה שתירה בו, והיא כמובן לא עשתה זאת. אומללותו ריפתה את ידיה, והנקם שתפס באקדח באצבעות ברזל נמס לרחמים, ואח"כ לבכי מר.
_ _ _


(ציטוטים מתוך: רולטה רוסית / רומן דוקומנטרי מאת רות בקי, בהוצאת משרד הביטחון)


מניה וילבושביץ' – (מניה שוחט, אשת ישראל שוחט), עיסוקה המקורי: נגרית. (אנקדוטה: היתה האישה הרוסייה הראשונה שטסה בכדור פורח). החלה את דרכה הפוליטית כמהפכנית מרקסיסטית-אנרכיסטית ברוסיה ובעקבות מאסרה ויחסיה עם זובאטוב הפכה לסוכנת כפולה ופרובוקאטורית של האוכרנה (המשטרה החשאית של השלטון הצארי. סרגיי זובאטוב – ראש האוכרנה במוסקווה בשנים 1896-1902, ואח"כ ראש האוכרנה בכל רוסיה. האיש אשר גייס את מניה וילבושביץ נחשב לסוכן החשאי הערמומי ביותר ורב-החזון ביותר).
בחוגי השמאל היהודי הטרום-ציוני ברוסיה נחשבה וילבושביץ' לבוגדת, מלשינה, משתפת פעולה ומסוכנת. (בסופו של דבר הרגה במישרין רק אדם אחד, בלש שעמד לחשוף אותה בעיצומה של הברחת נשק גדולה).
ב-1904 עלתה לפלשתינה והפכה חברת "קבוצת החורשות" בסג'רה ו"גדוד העבודה", ומבריחת נשק בקנה מידה בינלאומי. היתה ממייסדי הקולקטיב בסג'רה, ארגון "השומר" ו"הקיבוץ החשאי" בכפר-גלעדי. נישאה לישראל שוחט שהיה צעיר ממנה בשמונה שנים. הבריטים אסרוה בגין שותפות ברציחתו של ישראל דה-האן מנהיג "אגודת-ישראל", ושל קצין ערבי שהיה מעורב בפוגרום בעג'מי, אך לא יכלו להוכיח את מעורבותה.