אז יש כאן מתוקה אחת שכתבה סיפור מוצלח בהחלט בהשראתי ובהשראת הכלבה המרכזית שלי. היא עשתה לי חשק להמשיך מהרגע שהפסיקה, אבל לפני שהספקתי היא העלתה המשך משל עצמה. אז הנה ההמשך שלי, מוזמנים לספר לי איזה מההמשכים העדפתם. ומוזמנות כמובן. ואת, מיס- מוזמנת להמשיך מהנקודה בה עצרתי.
לקחתי את הג'ל והוריתי לה לפסק בשבילי את הטוסיק היפה של הכלבה שלי.
"הוא טוען שאנאלי כואב בכל מקרה" אמרתי לה בעוד האצבע שלי מלטפת את החור שלו בעדינות אינסופית ומסככת אותו בנדיבות.
הוא אמר לי את זה באחד הסופשים שלנו יחד ולא הפסקתי לחשוב על זה, רציתי להגיע למצב שהתחת שלו מסור אליי לחלוטין, שהוא מכור למגע שלי בו והמוח שלו מקשר את האצבעות שלי בתוכו לעונג מתמשך ולא לשום תחושה אחרת.
"כשרק הכרנו ראיתי אותו מכניס לעצמו פלאג כאילו הוא בעונש ולא יכולתי לראות את זה". אני מסבירה לה בזמן שאני משחקת עם קצה הפלאג הסיליקוני, מכניסה ומוציאה, קשובה לכל שינוי. בידי השנייה אני מחזיקה את הביצים שלו, מהדקת אחיזה ככל שהפלאג מחליק פנימה.
אני נצמדת אל הגב שלו ושואלת "מי זונה טובה שלי?" תוך כדי שאני דוחפת את הפלאג עד הסוף. "אא-נייי" היא גונחת בחזרה וחיוך מסופק משתקף בעיניה. היא במקום שלה. היא מלאה. אני מרוצה ממנה. זה כל מה שהיא צריכה כרגע.
אני לוקחת צעד אחורה ומתבוננת על התוצאה. זנב סיליקון שחור מתנוסס מעלה בשובבות, והעירום הזה מתאים לי בדיוק, חוץ מדבר אחד.
"תביאי לי את הקולר הוורוד שעל השולחן"
אני אומרת למיסי, מבינה תוך כדי משפט שנוכחותה קצת נשכחה ממני בדקות האחרונות. "של מי את?" אני שואלת את הכלבה שנשארה בצייתנות במקומה בעוד ידיי רוכסות את הקולר סביב צווארה.
"שלך המלכה" היא עונה לי את התשובה הרגילה, שנטענת היום ביותר משמעות מבדרך כלל.
"עכשיו את" אני פונה בחזרה לאורחת שלנו. "התכוננת כמו שביקשתי?" לשנייה היא נראית מופתעת, לא בטוחה למה אני מתכוונת. היא שאלה אותי לקראת היום מה ללבוש ועניתי שלא מאוד משנה לי, העיקר שתרגיש בנוח.
ואז היא מבינה ומתחילה להוריד את השמלה, חושפת סט לבנים תואם ומחמיא באפור כהה. אני מרוצה מבחירת הצבע, כמעט שחור אבל לא- השחור שייך לי.
"העיקר שתלבשי את התחתונים שגורמים לך להרגיש הכי סקסית". היה המשך התשובה בשיחת ההכנה. המטרה שלי הושגה. אני רואה איך הכתפיים שלה נזקפות מעט ונינוחות פושטת באיבריה. להיות חשופה מרגיע אותה. אולי זו הזונה שבה, אולי היא שמחה שמילאה את המשימה לשביעות רצוני. הכלבה שלי מסתובבת ומתיישבת על הברכיים, מעבירה את מבטה ממני אל מיס. "תגידי לה כמה היא יפה" אני אומרת בתגובה למבט המהסס, ומלטפת את השיער הקצר, מעבירה בו את אצבעותיי ומתבוננת בסקרנות באינטרקציה המתהווית מולי.
"את מהממת מיס" היא אומרת ומיס מחייכת בתגובה. נראה שמרגיש לה טבעי יותר משחשבה לעמוד מעל גבר שמביט בה בהערצה.
אני יודעת בדיוק מה עובר לה בראש. 'מה אני אמורה לעשות עכשיו'
"תעשי מה שבא לך" אני עונה לשאלה שלא נשאלה בקול. "את לא צריכה לחשוב על זה יותר מדי, פשוט-" ובמקום להמשיך את המשפט אני סוטרת לכלבה שנמצאת בדיוק בגובה היד שלי. אין סיבה מיוחדת, אני פשוט אוהבת לתת סטירות. טוב, מודה- אולי המבט שנתנה לה היה קצת יותר מדי מעריץ לטעמי.
מיסי עדיין נראית קצת מבולבלת ואני מחליטה להחליט בשבילה.
"תנשקי" אני פוקדת על כלבתי ומורידה אותה לגובה הרצפה עם היד שעד עכשיו עוד ליטפה את שיערה. שפתיה חוקרות בנשיקות את רגלי האורחת, שבתורה מתרגלת מהר לרעיון, במיוחד ככל שהנשיקות מתקדמות במעלה רגליה.
אני נעמדת מאחוריה ופותחת את קרס החזיה. הידיים שלי תופסות את שדיה ואני מנשקת את צווארה ולוחשת "נעים לך?"
"כן המלכה" היא פולטת בלי לחשוב, תחושת העליונות שהרגישה מול הכלבה (שכעת עובדת במרץ על ליקוק המשולש שבין רגליה) נעלמת ככל שמגע ידיי בשדיה הופך מנעים ומלטף לחופן, לצובט. היא נמסה לי בין הידיים ואני מובילה אותה לספה ותופסת את מקומה של הכלבה המלקקת.
אני רוצה לטעום אותה בעצמי.
אני מישירה אליה מבט מבין הרגליים כדי שיהיה לה ברור שאני מדברת אליה ושואלת "את רוצה להכיר את הלשון שלי, כלבה?"