הוא הגיע קצת לפני השעה שקבענו, אז נתתי לו לחכות בזמן שסיימתי לקשקש עם הבחור שנסע לטיול, זה שאני רגילה לקרוא לו כלבה אבל ככל שעובר הזמן מתברר שהוא גם חבר שלי.
אני נכנסת למקלחת. כשאני יוצאת על השולחן שלי פרושים הצעצועים שהוא הביא והוא לבוש בחזייה שחורה וחוטיני אדום.
מתאים לו.
את הרגע הזה אני אוהבת במיוחד: הוא מכורבל אצלי בידיים, אחד השדיים שלי בפה שלו והוא מתחכך לי על הרגל. חצי תינוק, חצי כלבה.
אני יכולה להישאר ככה שעות, אבל אני מרגישה אותו. את צמאה? אני שואלת והוא מהנהן ויורד אל בין רגליי. נעים לי ככה. אני נותנת לו ללקק וחושבת בינתיים על מה הלאה.
אני לחוצה. מרגישה צורך לרצות, לא לאכזב. אני מחליטה להתמסר לעונג שהוא מעניק לי כרגע וזו החלטה משתלמת.
האורגזמה שלי רטובה וממושכת. היא גם האחרונה להערב.
אני עוצרת לפיפי וכשאני חוזרת הטוסיק שלו מולי וזה עושה לי חשק להפוך אותו לאדום.
שולטת בהתהוות עם פלוגר מול טוסיק. מקום מסובך להיות בו. לכאורה- הוא מבקש שתעשי לו מה שבא לך. בפועל את צריכה להיות קשובה. מתחשבת. אחר כך הוא אומר לך שלא ריחמת עליו ואת חושבת לעצמך בלב "מה? אני רק התחלתי".
את לא זוכרת בדיוק מתי חגרת את הסטרפאון והאם באמת רצית או שעצם נוכחותו על השולחן (ובפגישה הקודמת) הפך את האקט הזה למתבקש. גם שם את מתערבבת. לרגעים זה נעים, סקסי. מרגיש נכון. ברגעים אחרים הכל מסורבל, והבקשות החוזרות ונשנות- "תזייני אותי חזק" גורמות לך להרגיש כמו בתול בן 16 בפעם הראשונה שלו.
פתאום יש לך הברקה ואת נועלת את העקבים החדשים כדי להיות בגובה הנכון. זה מוסיף גם לביטחון, וכשהוא אומר, או יותר נכון גונח כמה התחת שלו בוער את שואלת- "כן? זה מספיק חזק לך?" והיצר הסדיסטי שלך רוצה להמשיך עוד. עד שהוא יתחנן שתפסיקי.
בפועל את עוצרת, מקשיבה לבקשות שלו, נותנת לו לגמור בדיוק כמו שהוא רוצה. כבר אין לך כוח לחשוב. "תביאי, אני אשטוף" הוא אומר במחווה של רצון טוב, לוקח את הסטרפאון כלאחר יד. אני חושבת שהוא אפילו לא חשב על זה שהצד השני עדיין בתוכי. הוא נשלף ממני כאילו שאני בובה עם שני חלקים. אותי הוא לא שוטף.
לא הרבה אחר כך הוא הולך. זו טעות בתקשורת מצידי- ציפיתי שיישאר ללילה אבל לא תיאמתי את זה מראש. הוא עייף, הוא מזמין אותי להישאר אצלו כמה שבא לי פעם הבאה.
אני מבינה אותו. אני מבינה את כולם.
הלוואי שהייתי מבינה גם את עצמי.
