שולטת בהתהוות

אני שוכבת על המיטה שלו, מדמיינת אותנו קרובים. מתלטפים עם זו שתגיע עוד רגע. ופתאום הכאב הזה, שכל היום תקוע לי בחזה, משתחרר קצת. לא מספיק. רק כמה דמעות.

דמעות על מה שחשבתי שיכול להיות, ושורף לי כל כך דווקא כשאני מדמיינת את המציאות האפשרית. כי היא יכולה להיות כל כך טובה אבל היא לא זו שרציתי.
זה אף פעם לא כמו שרציתי.

ופתאום יש הבנה ברורה, שמעלה עוד בכי לפני השטח- אני מעדיפה את הכאב השורף הזה, את החור שיש לי עכשיו בלב בצורה שלו, על פני לא להרגיש בכלל.

מזוכיסטית.

-------------------------------------------

אני מדמיינת את עצמי תחת ידיהם של כל אלה שהכאיבו לי בלב. מדמיינת איך היה נראה הגוף שלי אם שברונות הלב היו מתורגמים למכות והצלפות.
מסתכלת על עצמי מלמעלה.
פתוחה לרווחה כמו שהלב שלי מרגיש.
קרועה
מדממת
אבל שלמה.

מלכה מזוכיסטית.

You have to keep breaking your heart until it opens

Rumi-