שולטת בהתהוות

ביום חמישי הגענו אליו וגילינו שיש הפסקת חשמל כללית בכל השכונה. הלכנו לאכול, חזרנו, החשיך- חשמל עדיין אין. 

הדלקנו נרות והמשכנו לחשוב על מה עושים הערב, שולחים הודעה בלי הרבה ציפיות ליפה עסוקה אחת שעשינו איתה דייט ממש כיפי. הדייט ההוא נגמר בנשיקה ומאז אני מחכה ליותר ממנה, אבל כאמור היא עסוקה. (ויפה). 

עד הערב. 

אני שולחת את הכלבה לאסוף אותה, מכבה את הנרות לבינתיים ונשכבת על הספה. השבוע היה ארוך והלב שלי רגיש, יש בי חלק שרוצה לבטל הכל ושיעזבו אותי בשקט. אני אומרת לחלק הזה שאני מבינה אותו ושוקעת לשינה רגעית. 

כשאני מתעוררת החשמל חוזר וגם הכלבה שלי, והצעצוע שהוא הביא איתו. אם היא הייתה קצת יותר קטנה אני בטוחה שהוא גם היה מחזיק אותה בפה כמו כלבלב אמיתי ומחכה שאגיד לו כל הכבוד. אני בטוחה שגם היא הייתה נהנית מזה.

אנחנו מדברים קצת, היד שלי מוצאת את דרכה לרגל נעימה ולבנה ששייכת ליפה שלידי, אני עדיין מנסה להתעורר על עצמי וכשהוא מביא שמיכה שלדעתו אפשר להקריב לטובת השעווה אני רק מדמיינת איך הוא מכסה את שתינו ונותן לי לחזור לישון. 

מכאן והלאה קורים כמה דברים שמסלקים כל זכר לעייפות שלי- נשיקות, עירום, הוא יורד למקומו תחת רגליי ומתחיל להתפתל ולגנוח בכאב- ואני מבינה שיש פרט קטן שלא כתבתי עד כה. הזין שלו נעול במקומו מאז הצהריים, השעה 23 והזקפה שלו מכאיבה לו. אני שואלת אם הוא רוצה לבקש משהו והוא מניד את ראשו לשלילה וכמעט בוכה. זה כל כך עושה לי את זה.

אני מכבדת את תשובתו כי אני מלכה נחמדה ושולחת אותו לשמיכה שפרש על הרצפה. אני שואלת אותה אם היא רוצה לבוא גם. היא רוצה. אני מדליקה את הנרות שהביאה במתנה ומתחילה לשחק איתם. הם כל כך חמודים, מחזיקים ידיים על השמיכה כמו ילדים בזמן שהגוף שלהם מתכסה בטפטופים סגולים. זה כל כך יפה לראות אותה נהנית, זה כל כך יפה לראות אותו סובל. 

היא מקמרת את הגב כל פעם שהשעווה נוגעת בה, גורמת לה לנזול ולטייל על הגוף שלה. גונחת. היד שלו בין רגליה.

הוא מתכווץ ושואף אוויר בחדות, לא נעים לו, אבל נעים לו. אני אוהבת לשמור אותו באמצע הזה, בין הרוצה ללא רוצה. 

הם מתנשקים.

ואני מבינה שגם אני באמצע כזה, של רוצה ולא רוצה. 

אני מסתכלת על הלהבה ומתרכזת בה. האש שורפת לאט את הפתיל. ממיסה בשבילי בריכה של סגול לטפטף עליהם.

אני מוצפת בתחושות דומות. אני משתדלת להכאיב מתוך המקום הנמס אצלי בלב ולא מהמקום ששורף. זה לא בדיוק מצליח לי. אני תוהה אם זה משנה.

אני ממשיכה עד שנמאס לי ומצטרפת אליהם על הרצפה. 

ברגע שהעור שלי נוגע בשלהם והשפתיים שלנו נפגשות מפסיק לשרוף לי. אני נמסה לגמרי בערמה של גוף נוגע בגוף, חושבת שזה מוזר להרגיש כל כך הרבה רכות ועונג על רצפה כזאת קשה.

אני מביאה את המפתח כי עכשיו בא לי. הוא מודה לי כשאני משחררת אותו. אנחנו רוצים לעבור למיטה אבל מכוסים בשעווה. את יודעת מה מוריד שעווה, הוא אומר ומביא את השוט. מתגרה בי. מעצבן אותי. אני אומרת לו להישען על הספה. הטוסיק היפה שלו מופנה אליי. ואז קורה משהו ממש נחמד- היא באה על ארבע ומתמקמת לידו, צייתנית, מוכנה, מחכה, משתוקקת. אני משחקת עם השוט, לומדת אותו. לומדת אותי איתו. בשבילה זה היה חלש מדי,  בשבילו לא. אני בכל מקרה- רטובה.

בסוף אנחנו באמת עוברים למיטה, וקורים עוד הרבה דברים נעימים. טעימים. רטובים. 

אחר כך אני מתלטפת איתה המון, זה כל כך נעים להחזיק אותה קרובה אליי. אני רוצה לשמור עליה. אני רוצה להכיר אותה עוד. (אני מבינה עם הזמן כמה הלב שלי מחובר בקשר ישיר לכוס. אני לא יכולה להרגיש אחד בלי להרגיש את השני).

נעים להירדם בין שניהם. אני חושבת שהוא צודק, זה טוב בשבילי שיהיו כמה. אני מלכה רעבה. 

בבוקר הוא עושה לנו קפה ואנחנו ממשיכות לשחק בזמן שהוא מנקה את הבלגן של הלילה. זה כיף שיש למלכה רעבה מה לאכול.