סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל או כלום

לפני שבועיים. 11 במרץ 2024 בשעה 10:20

 

הנומן מרים הרים

 

 

הנומן נלחם בתנינים

 

 

והכי חשוב..

הנומן משרתה הנאמן של סיטא האלה היפה

לפני שבועיים. 11 במרץ 2024 בשעה 6:16

אני מנסה לעכל את כל מה שקרה היום הזה מאז שיצאתי מהמלון ב7 וחצי בבוקר, ואני פשוט לא מצליח למצוא את המילים...

לא יכל להיות שהדברים הם מקריים.

 

והשעה עוד לא 12 בצהריים.

לפני שבועיים. 10 במרץ 2024 בשעה 17:04

בסיום כל שיעור/ תרגול/ אימון אני מצמיד כפות ידיים מול הלב, מקרב אותם לפנים, עוצם עיניים ומוריד את הראש בהודיה 3 פעמים:

  • פעם אחת לתלמידים שלידי.
  • פעם נוספת למורה.
  • פעם אחרונה בשביל עצמי.

 

לפני שבועיים. 10 במרץ 2024 בשעה 8:54

יש לי כל כך הרבה לכתוב על מה שקרה לי מהבוקר.

הדברים השתנו מקצה לקצה.

רישיקש נפתחה אלי כמו בחורה יפה המפשקת את רגליה מולך, מחדירה 2 אצבעות לעצמה, מרטיבה ואז מכניסה אצבע אחת לפה שלך ובאצבע השנייה שלה מורחת לך את הנוזלים שלה על פניך, כמו שפם. מסמנת אותך. 

ממכרת אותך.

היא רק נתנה לך טעימה קטנה.

"אתה שלי" היא לוחשת לך.

והקרב הוכרע.  למרות שהוא אף פעם לא התחיל.

אתה שלה.

אתה מכור.

אתה רוצה לגלות את כולה.

אתה רוצה לשוב למקום הזה שהיא הראתה לך.

אתה רוצה לטעום שוב ושוב את מה שיש לה להציע.

אולי היא תתן לך.

אולי לא.

 

כל כל הרבה קרה ואין לי כוח או רצון להקליד ללא סוף.

אז קחו תמונות.

תשאלו שאלות.

אני אענה.

 

WTF

לפני שבועיים. 9 במרץ 2024 בשעה 17:04

התעוררתי לפני 8.

יצאתי מהמלון ב9 לתפוס את האוטובוס של 10 לרישיקש.

אני הגעתי לתחנה לפני הזמן, אבל האוטובוס לא. יכל להיות שלא חיכיתי במקום הנכון?

בכל מקרה ב 10 וחצי הלכתי לתחנה המרכזית ולקחתי את האוטובוס של 11.

לפי גוגל מאפס מדובר על נסיעה של 4.5 שעות.

בתאכלס לקח לאוטובוס 9 וחצי פאקינג שעות להגיע לרישיקש. וזה רק לפאתי העיר. עוד 40 דקות נסענו 6 אנשים בטוקטוק עם מזוודות.

מעל ל 9 פאקינג שעות של נסיעה באוטובוס עם מוזיקה הודית נון סטופ.

לא אכלתי כמעט כלום. וגם הכלום שאכלתי היה לא משהו.

הראש מתפוצץ.

 

אני גמורה.

שוכב על המיטה בחדר שלי, וחושב לעצמי "מה לעזעזל חשבתי לעצמי?"

 

לפני שבועיים. 9 במרץ 2024 בשעה 12:07

אני דאדי, אבל נשלט.

 

לא ברצינות...
אני דאדי. באמת.

רק נשלט.

אני פריימל.

אבל כלבה.

אני אלפה אלפה.

אבל מתחתייך.

 

אני מכיל

אוהב

תומך

מעניק

מעצים

מכרבל

שומר

מייעץ

ואם רק תבקשי אני גם יכול להכאיב

לזיין

לפרק

לסשן

להשפריץ

לסרסר

לגרות

לנשוך

לסמן

אבל את צריכה לבקש.

להורות.

להפעיל אותי.

כמו בנות האצולה הרומאיות שהיו לוקחות עבד/ לוחם גלדיאטור שיזיין אותן.  (מקור)

הוא תמיד נשאר נמוך מהן במעמד.

אבל היה לו תפקיד לבצע.

 

כי נכון שאני דאדי..

אבל אני נשלט.

לפני שבועיים. 9 במרץ 2024 בשעה 1:45

מצחיק שאת רואה אותי דווקא בתקופה לא יציבה בחיי.

והנה אני מרגיש שלראשונה,  אחרי הרבה מאוד זמן בים, ירדתי סוף סוף מהסירה לקרקע.

לפני שבועיים. 8 במרץ 2024 בשעה 16:32

לפני שאספר לכם שתחושת הבטן שלי צדקה לגבי דלהי כאשר חזתה שפחות אתחבר לעיר הזאת. (לפחות בסיבוב הזה)

 

לפני שאספר לכם שאני מבין למה לחלק מהאנשים דלהי תהיה too much. בגלל הליכלוך, הרעש, העוני, הפרות שמסתובבות חופשי ברחובות, הסרחון והעשן.

 

לפני שאספר לכם שבתור תייר ירדפו אחריך, ינסו לעקוץ אותך, יתחננו לתרומה, ינסו למכור לך כל דבר אפשרי. ואני רק יכל לתאר שלנשים יהיה קשה יותר.

 

לפני שאספר לכם על הדלות, על השירותים במלון שלא הכי עובדים, על המקלחת שויתרתי להשתמש בה ועל זה שהחדר שלי נמצא צמוד לבית ספר לתיפוף.

 

לפני כל אלו אני חייב לספר לכם שהאוכל פה הוא פנומנלי. חריף ופנומנלי. אכלתי פה בסהכ 2 ארוחת וכל אחת מהן היתה טעימה שפשוט לא הצלחתי להפסיק לנקות את הצלחת. אכלתי עד שהרגשתי שהבטן מתפוצצת. תשכחו ממה שאתם מכירים כאוכל הודי בארץ. 

 

וכל הכאוס ברחובות עם הסרחון והעוני והרעש של התוופים כשאתה מנסה להרדם, והעשן, והפרות , כל אלו הם גם בדיוק הקסם האנושי והתרבותי שמרכיב את דלהי.

 

אבל היא פחות בשבילי. (בסיבוב הזה).

 

עכשיו במלון.  ניסיתי לתרגל מדיטציה אבל המיינד שלי כמו מופע זיקוקים ביום העצמאות. עדיין הצלחתי למצוא קצוות של שקט בכל המהומה.

מחר ב 10 בבוקר, 5 שעות נסיעה באוטובוס לרישיקש.

אדווח.

 

לפני 3 שבועות. 8 במרץ 2024 בשעה 3:15

מוזר שביקשת שאחזור לכתוב לך.

והנה אני מעולם לא הפסקתי.

לפני 3 שבועות. 7 במרץ 2024 בשעה 17:59

הזמן עובר ואנחנו עסוקים בדרמה של החיים.

ביום יום.

הילדים פתאום גדלו כל כך. מתי בדיוק זה קרה?

גם אני השתנתי מבלי ששמתי לב.

והנה ספר שלא הצלחתי לצלוח את הפרק הראשון שלו לפני שנתיים בערך,

סיימתי חצי ממנו היום.

מילים שלא התחברו לכדי התחלה של תובנה לפני שנתיים,

מפעימות היום את ליבי מרב יופי, עומק וחכמה.

 

"אנחנו יכולים להגיע לאינסוף, אבל עלינו לעשות זאת באמצעים הסופיים שעומדים לרשותנו

ב.ק.ס איינגאר

 

הזמן עובר ואנחנו עסוקים בדרמות של החיים.