הכל או כלום

אני חושב שהבנתי.

הבנתי את ה "טריק" שאני חווה ממך כשאנחנו רבים. הטריק שגורם לי להתחרפן.

אני משתמש במילה "טריק", כי לא מצאתי מילה אחרת. אני לא רוצה להשתמש במילה "מניפולציה" , כי היא תרמוז שאת עושה את הדבר הזה שמייד אכתוב עליו בכוונה, ואני לא רוצה להאמין שאת עושה לי מניפולציות בכוונה.

מצד שני אני גם לא אשתמש בביטוי "חוסר מודעות", כי את אדם שמאוד מחובר למודעות שלו (בקטע טוב כמובן).

אז "טריק" נשמעת לי כמו מילה נכונה. משהו שלומדים/מאמצים באיזשהו שלב בחיים ומשתמשים בו כשצריך.

הטריק:

קשה לך להודות מייד בטעות שלך/ לבקש סליחה/ "להתחנף" אז את משנה את השיח בנינו לכיוון שלי, ורק אחרי כמה ימים / אחרי שאני נרגע/ מבקש סליחה, את מסוגלת להתנצל גם. 

הסבר:

נגיד שאני מתעצבן ממשהו שעשית. 

(מתעצבן קצת או הרבה.שעשית בכוונה או בטעות. הפרטים כמעט לא משנים.)

את לא תתנצלי על הפעולה שלך אלא בד"כ הפעולה הראשונה שלך תהייה להיפגע מהכעס שלי ולדבר על הפגיעות הזאת שלך.

מה עשית בזה?

1- הסטת את הדיון מהפגיעות שלי >> לכעס שלי >> ומשם לפגיעות שלך. כלומר הסטת את הדיון ממני >> אלייך >> ועכשיו נדבר למה אני לא בסדר.

2- גרמת לכעס שלי להיות לא לגיטימי כי הוא פגע בך. זה לא משנה כמעט איך אני כועס:

אם אני מנסה להסביר = אני תקוע בכעס ומאשים. אם אני שותק = אני לא מתקשר. אם אני צריך ספייס = אני לא מראה אהבה. וכו'.

זה הפאטרן.

דוגמא:

 יום חמישי האחרון. יצאנו למסיבה. בדרך דיברנו על הפוסט האחרון שלי שהיה חשוף מאוד וכוון גם אלייך. התגובה שלך הפתיע אותי והרגישה לי מעט קרה. לא התגובה שציפית ממך ונעלבתי קצת, כן. 

במהלך המסיבה הייתי קצת מרוחק. לא עשיתי סצנות. לא ישבתי בחוסר עניין בצד וחיכיתי שנלך. אבל, נכון, גם לא נצמדתי אלייך וליטפתי אותך לאורך כל הלילה.

במנעד הכעס, לדעתי הייתי באזור 2-3 (כאשר 10 זה פיצוץ אטומי).

כן, רקדנו ביחד. אפילו צחקנו על הריקוד שלי. כן שתינו והסתבובבנו במועדון. 

פה נכנס הטריק לפעולה:

מכיוון שאת לא יודעת להודות בטעות, גם שראית שאני מעט מרוחק וכנראה פגוע מהתגובה שלך, לא באת וחיבקת אותי. התנצלת או אפילו סתם אמרת לי כמה שאת אוהבת אותי. נתת לי להיות מרוחק ובנית את הקייס שלך.

ברגע אחד החלטת שאנחנו הולכים וכשנכנסנו לרכב מייד התחלת להאשים אותי בכמה בודדה הרגשת במסיבה. "הכי בודדה בעולם". ושלא הסתכלתי עלייך בכלל...ו.. ו...

זהו, השיח עבר אלייך. הכעס שלי, הפגיעות שלי,  הם לא הנושא עכשיו. הנושא הוא את. כמה את נעלבת ממני. כמה את פגועה ממני. 

אם במסיבה מדד הכעס שלי היה על 2, אובייסלי שברכב הוא קפץ בשנייה ל8. הי, אני הפגוע פה. אבל אם אנסה להסביר לך את עצמי,  למה נפגעתי אז אני: תקוע בכעס ומאשים. ולא משתמש בתקשורת מקרבת. ולא.. ולא.. ולא..

הבעיה היא בי.

בעוד כמה ימים, כשהדברים ירגעו, תוכלי להגיד: אני מצטערת אם התגובה שלי לפוסט פגעה בך. 

אבל זה יהיה "רחוק" מהארוע.

-

אם אני חושב על כל פיצוץ גדול שהיה לנו, זה כמעט תמיד הפאטרן שאני נזכר שחוויתי. 

מעניין...

-

אין פה האשמה. רק תובנות של 4 בבוקר. 

הולך לנסות לחזור לישון 

נדבר על זה לייטר