הכל או כלום

קל ללכת לאיבוד.

להתפזר בין כל המשימות שיש לנו על הראש.

היעדים/ המשפחה/ השגרה/ במלחמה/ הפקקים/ לוחות זמנים/ אחריות.

קל להסחף לכל אלו ולשכוח מי אנחנו. 

ואולי זה גם קצת נוח להסחף למשימות היום יום ולא לחשוב על מי אני?

מה אני רוצה?

לאן אני הולך?

האם אני בכיוון הנכון?

לדתיים יש את האמונה באל. ובכדי לשמר את האמונה, יש את התפילות. 

התפילות הן כוכב הצפון שמזכיר להם כל הזמן: זאת הדרך.

לי יש את המדיטציה. היא זאת שמזכירה לי את הדרך שבה בחרתי לצעוד. דרך החמלה, העדינות והקבלה.

היא מחזקת אותי כשאני נחלש.

היא מחלישה אותי כשאני חזק במקומות הלא נכונים.

היא המפה והיא הדרך.

היא תמיד זמינה בשבילי.

אני לא תלוי באחרים בכדי למדוט. 

לא תלוי בכסף, בזמן או במקום.

רק בעצמי.

פעם חשבתי ש כסף הוא כוכב הצפון שלי.

אחרי זה חשבתי שסקס.

כמה שטעיתי.

חשוב לבחור את הכוכב הנכון.

אחרת הולכים רחוק רחוק לכיוון הלא הנכון. 

לאחרים אולי ספורט הוא כוכב הצפון. 

לאחרים נגינה אולי?

מה מחזיר אותך לסנטר שלך?

מה מכייל לך את המדדים?

מה כוכב הצפון שלך?

יש לך בכלל אחד כזה?