אחד הדברים היפים שלמדתי בבודהיזם הוא להבין שהמוח שלנו מייצר עולם שלם על סמך מחשבה אחת בודדה ולפעמים אקראית לחלוטין שצצה לנו במיינד.
מחשבה אחת קטנה מייצרת אחריה מחשבה נוספת. שמייצרת מחשבה נוספת שמייצרת מחשבה נוספת. וכך זה ממשיך. ובד"כ שה מסתיים בהבנה מזיקה לחיינו.
דוגמא: נגיד האוטובוס מאחר להגיע בבוקר. אז המחשבה הראשונה היא: שיט, האוטובוס מאחר >> יש לי מלא עבודה >> אני לא יכל לאחר למשרד >> הבוס שלי יכעס עלי >> לא סיימתי את הפרוייקט >> יש מצב שיפטרו אותי >> שוק העבודה במצב גרוע >> אני גם ככה במינוס בבנק >>יש הרבה קיצוצים בשוק >> אני לא אשרוד כלכלית >> וממשיך >> וממשיך >> וממשיך.
מחשבה אחת על אוטובוס שלא מגיע בדיוק בזמן מתחילה שירשור מחשבות במוח שלנו לקטסטרופה כלכלית. וכל זה קורה בשניות. מבלי שבכלל שמנו לב.
בהרבה מאוד מקרים אנחנו זוכרים רק את המחשבה הסופית מהשירשור ומאמינים לה מבלי שאנחו אפילו מודעים/ זוכרים מה היתה המחשבה הראשונה שהתחילה את השרשרת שלה. כלומר יכל להיות שהאמונה שלי שהולכים לפטר אותי/ אני הורה גרוע/ אני לא מספיק גבר/ כולם שונאים אותי/ וכו', בכלל הגיע מזה במקור ממחשבה ששכחתי להשקות את העציצים בבוקר.
הבודהיזם לימד אותי ש
1. לדעת ולהיות מידע שיש דבר שירשור מחשבות והוא בכלל קיים בתור התחלה.
2. לנסות לזהות את השרשרת הזו, וכמובן עדיף כמה שיותר מוקדם בתהליך. כלומר, לשים לב כשאני מתחיל לשרשר מחשבות אחת אחרי השנייה. בד"כ עצם שימת הלב לשירשור המחשבתי כבר עוזרת לעצור אותו. אני אומר לעצמי "הא, הנומן אתה מתחיל לשרשר מחשבות, שים לב". אבל במיינד שלנו נותן פייט ולא שמח לשחרר את ההרגל שלו לשרשר מחשבה אחרי מחשבה, ולכן הוא מפתה אותנו להמשיך.
3. באחד השיעורים שהקשבתי להם, קיבלתי כלי נהדר שעוזר לעצור את שירשור המחשבות. קןראים לו: משהו יקרה. הרעיון הוא לעצור את שרשרת המחשבות ברגע שמזהים אותן עם צמד המילים "משהו יקרה".
שיט, האוטובוס מאחר >> יש לי מלא עבודה >> אני לא יכל לאחר למשרד >> הבוס שלי יכעס עלי >> לא סיימתי את הפרוייקט >> משהו יקרה. בסדר, משהו כבר יקרה, אני עוד לא יודע מה, אבל משהו יקרה/ אחשוב על פתרון.
כל פעם שאני קולט את עצמי נכנס לשירשור מחשבתי עם עצמי (לפעמים ידוע גם בכינויי הישראלי: אוכל סרטים), גדול כקטן, אני עוצר ואומר לעצמי "משהו יקרה". זה קצת על משקל "נגיע לגשר נחצה אותו".
השבוע פרסמתי הזמנה לארוחת שישי אצלי. היו לי הרבה חששות מהארוע. שלא תהייה אענות. שזרים לא רצויים יגעו לביתי. שלא אספיק להתארגן לארוחה אחרי שאני חוזר מהעבודה בשישי. משהו יקרה. הדברים יסתדרו אמרתי לעצמי.
האענות באמת היתה חלשה. אכן לא הספקתי לבשל את כל מה שרציתי. אבל בסוף הגיעו 2 חברות מהכלוב. ישבנו, דיברנו, אכלנו, שתינו ושתינו (ושתינו) מ9 בלילה עד כמעט 4 בבוקר. ואתם יודעים מה?
באמת משהו קרה.
ב4 בבוקר נכנסו שלושתנו למיטה וסישנו בארוטיות אלימה את אחת מהן. התנשקנו כולנו והתלטפנו. התחבקנו ונהנו ממגע חם, קרוב ואינטימי. נרדמנו שלושתנו מכורבלים כל הלילה.
משהו קרה.
והוא היה קסום ומענג.
