ואז באיזה שהוא שלב במהלך הערב, ככה סתם תוך כדי שדיברנו במרפסת עישון, ביקשת ממני לרדת על ברכי ולהיות מתחתייך עד הודעה חדשה. בקשה שהגיעה בהפתעה. בפשטות כובשת. מסוג הבקשות שלא ברור אם הן נאמרו בצחוק או ברצינות. ואני, בלי לחשוב יותר מידי, פשוט הבטתי לעיניך וירדתי על ברכיי.
זהו. את גבוהה, אני נמוך. בתוך שנייה נוצרה היררכיה חדשה. המפץ הגדול, יקומים שלמים של אפשרויות נפתחו.
וככה דיברנו דקות ארוכות. כשאת מביטה בי מלמעלה. ואני מתחתייך.
המשכנו לדבר ולעשן ולצחוק. כאילו שום דבר לא השתנה. כאילו לא מסגרת את היחסים בינינו מחדש.
אחרי זמן מה ביקשת ממני להתרומם ולעמוד על ברכיי. עדיין נמוך ממך. קירבת אותי אלייך לחיבוק. הראש שלי נח בדיוק על החזה שלך ואת חיבקת אותי אלייך חזק.
"אתה במקום הכי טוב בעולם כרגע " אמרת.
וזה היה כל כך נכון.
מתחתייך.
נרגע לך על החזה כשאת מלטפת את לי את הראש.
זה בדיוק המקום שלי.
