בקרוב אגיע רחוק

אני אוהבת להיות לבד.
מן הסתם, בשנים האחרונות זה פחות יוצא לי, ומשום כך ההתענגות על לילה שכזה יותר גדלה לפתע.
אבל זה לא רק זה,
תמיד אהבתי להיות עם עצמי, לעשות מה שבא לי.
עוד לא נעלמה לי התחושה הזו של נערה בתיכון שפתאום נסעו ההורים שלה לחופש ויש לה ממלכה שלמה משל עצמה.
אני אוהבת להתבטל כשאני לבד- לקרוא עיתונים, לראות טלויזה, למרוח זמן, אבל אוהבת גם להספיק דברים שעושים לי טוב, כמו קריאה של דברים יותר אינטילגנטים, או כתיבה בזמן האחרון אני מאוד רוצה לכתוב, כל הזמן, יש בי מן תשוקה כזו שלא עוזבת אותי כמו התשוקה אלייך. אני רוצה לכתוב לך, רוצה לכתוב לעצמי, אבל לא מוצאת מילים.
מרגישה ריק.

אני מקנאה באנשים שהכתיבה טבעית אצלם.
אצלי חייבת להיות איזו תקופת דגירה, שמאופיינת באי יכולת כתיבתית בכלל, וסתם מן שפל כללי שכזה. לפעמים, בסופה מגיע סוג של פרץ יצירה ולפעמים לא.
אני רוצה לכתוב עלי, עלייך.
קצת על העבר, קצת על העתיד, הרבה על ההווה.
רוצה לכתוב סיפורים. רוצה לכתוב שירים. דברים נוגעים, מרגשים.
אבל מרגישה שאני לא מוכשרת לזה.
תחושה מתסכלת, שמעיבה על תחושת הלבד .


**כמה דברים יש לי להספיק
כמה חוויות יש להכיל.
מתגעגעת**