מטפטף מילים

לפני כמה ימים נכנסתי לסניף של סופרפארם.
איך שנכנסתי בחורה חמודה ניסתה להגיע לאיזה משהו במדף מעט גבוה.
עכשיו גובה הוא לא משהו שבורכתי בו במיוחד. אבל הצעתי לנסות. נעמדתי על קצות האצבעות ומתחתי את עצמי.
זה?

לא, אחד ליד?

זה?

אוקיי. 
הורדתי עבורה משהו של ויט להורדת שיערות מהרגליים נראה לי. והיא פנתה אל חברה שלה ושאלה אותה אם זה זה.
ואני עמדתי בצד וחיכיתי שיחליטו כי אולי ירצו שאחזיר את זה ואוריד אחר.

חיכיתי לשמוע, לא זה לא זה, תחזיר את זה ותוריד את ההוא, ובוא לצד שני של החנות היה שם עוד משהו גבוה. ואם אתה פה, תחזיק את הסלסילה...

אבל לצערי היא גיחכה בנימוס ואמרה לי תודה ושהן יסתדרו.
חייכתי ואמרתי שאין בעד מה ובלב חמוץ הסתובבתי והמשכתי לדרכי. אבל זה היה לי כל כך כיף להיות שימושי עבור מישהי לרגע. ככה, הכי סתמי.

וזה עשה לי את היום. אולי את השבוע.