מחשבה שעלתה בי לעת לילה טרם מוחי הרים ידיים ונכנע לשינה עמוקה:
גוף ונפש- שני המרכיבים של כל אחד ואחת מאיתנו. והנה, האחד קיבל שם זכרי והשנייה נקבי. אבל נדמה לי שאין מדובר בחלוקה אקראית בשם הצדק המגדרי...
הגוף, הגוף בסופו של דבר הוא דבר פונקציונלי. מכונה שנועדה לבצע פעולות. פרקטיות היא שם המשחק בענייני הגוף. מינימליזם של חסכון אנרגטי.
על כן הגוף קיבל שם זכרי.
הנפש, הנפש היא היוצקת לתוכנו את מה שהננו. היא העומק, היא הכוונה, היא מראה את הכיוון ומניעה אליו. היא הרוח המניעה אותנו לעשות מעשים. (רוח, גם היא- בעיקר מיוחסת כנקבה) היא המהות והמורכבות. והיא היופי האמיתי.
על כן הנפש קיבלה שם נקבי.
כנראה שאליעזר בן יהודה וחבריו מגלגוליה הקודמים של העברית הפנימו- הגוף הזכרי הינו כלי שרת שנועד לספק את צרכיה ורצונותיה של הנפש. וכמובן שאפשר להסתכל על הבחירה הלשונית הזאת בקונוטציה רחבה יותר, שכן חיים ומוות ביד הלשון, ולהבין את תפקיד וייעוד הגברים בעולמינו.
לא סתם "גוף" הולך טוב עם המילה "צורך" (הגוף שלכם צריך ירקות מכל הצבעים) והנפש עם המילה "רצון" ודומותיה (חשקה נפשי).
אליעזר, יא שובב :)
אז אחרי העומק הזה תנו לי להרגיע- ברוב המכריע של הלילות המוח שלי עסוק בדברים אחרים לפני השינה כגון:
שבוע חדש בפתח. שיעבור בנעימים על גופכן ועל נפשותיכן :)
ליק
