מטפטף מילים

כמה תובנות שעלו לי במהלך ולאחר עיסוי (נהדר) שקיבלתי לאחרונה:

1. אין בהכרח קורלציה בין מראה עדין של מעסה לכח שיש לה בידיים.

2. גם בעיסוי כמו בבדסם קשה לעתים לדעת איפה עובר הקו בין עונג לכאב.

3. אני גרוע בלהיות בצד המקבל (עונג... סוטים). אני יותר עסוק בלתת למעסה תחושה שהיא עושה עבודה מעולה מאשר להתרכז בתחושות הנעימות שהיא מסבה לי. אני מתמסר מאד בקלות לידיים זרות אבל לא לעצמי. לא אוהב את התחושה שמשרתים אותי, גם כשאני משלם סכום כסף יפה.

4. חוסר הבטחון הקדמוני שלי עם נשים (עליו כתבתי כאן) קיים גם בעיסוי ומדי פעם צצה בי המחשבה על המעסה מסתכלת על השעון בציפייה שסוף העיסוי יגיע. בלי קשר לאיכות העיסוי.

5. עיסוי בפנים ובאוזניים זה על גבול המגוחך. עיסוי בקרקפת לעומת זאת- מדהים.

6. עיסוי בכפות הרגליים לא עשה לי את זה (הפתיע אותי בתור אחד שאוהב להעניק אותו וקיבל עליו מחמאות). עיסוי בשוקיים- וואו, מפתיע כמה זה כיף. עיסוי בירכיים עלול להיות נפלא אך גם קצת טו-מאץ' על גבול הדגדוג וקו דק מפריד ביניהם.

7. כנראה שאני סוף סוף מתבגר. פעם ראשונה שהצלחתי להחזיק עיסוי שלם (עם מעסה מהממת) בלי זקפה בלתי נשלטת מעצבנת ומביכה (על אף עיסוי בירכיים וקצת "נעימים" שבעבר היו טריגרים ששברו אותי). מזל טוב לי.

8. בשורה התחתונה, גם למישהו גרוע במלאכת ההתפנקות, עיסוי טוב זה החיים. הן לצד המקבל והן למעניק. פנקו את עצמכם.ן מדי פעם...

סופ"ש מפנק.

ליק