זה היה לפני אי אילו שנים. אני לא יודע איך לסכם אותה בפוסט אחד, אולי אכתוב עליה עוד אנקדוטות בעתיד....
בכל מקרה התחלנו לדבר בצ'אט בלילה אחד. היא הייתה מבוגרת ממני בכמה שנים אך רק נחשפה לעולם והייתה סקרנית ללמוד עליו. בעיקר ללמוד עליה בתוך העולם הזה.
היה לנו קליק ממש חזק. דיברנו שעות על גבי שעות. גם בצאט גם בטלפון. היא שאלה המון שאלות ואני השתדלתי לענות. הייתי שולח לה סרטונים ותמונות, היא אמרה מה היא אהבה ומה לא. היינו מדברים עליהם ומנתחים אותם.
היא מעולם לא הייתה "השולטת" שלי. אחרי שעות של שיחה כשאמרתי לה שאני מאד מעורר ושאלתי אותה אם היא בסדר עם זה שאפרוק היא הייתה אומרת לי שהיא לא מחליטה עליי, שאינני שלה. כשהתעקשתי ושאלתי שוב היא הייתה מודה שנעים לה לחשוב שאני מתאפק עבורה.
וכך זה נמשך והיינו מדברים. פיתחנו נהלים כמו נוהל "ששש...", כשהיא הייתה עמוסה בצ'אט ורצתה קצת שקט ממני היא הייתה אומרת ששש.. ואסור היה לי לכתוב לה במשך שעה או עד שהיא פונה אלי.
תמיד הייתי שואל אותה לפני שנגעתי בעצמי להעדפתה. והיא מעולם לא אמרה לי מה לעשות. רק מה ישמח אותה. הכיף הגדול איתה היה שהכל היה מאד אמיתי, נטול מסכות. היא לא הכירה את העולם הזה, המניירות שלו וכו'... ההנאה והסקרנות שלה באו מהבטן שלה וזה היה ממכר.
הייתי עובד מוקדם באותה התקופה והיא הרשתה לי להיות עבורה שעון מעורר. תמיד לקראת השעה בה היא רצתה לקום הייתי מתרגש מאד והדקות זזו לאט. כ"כ חיכיתי לשמוע "בוקר..." עם הקול הישנוני שלה. לפעמים היא שמה אותי על "נודניק" ורצתה שאתקשר כמה דקות אחר כך.
פה ושם היא גם נתנה לי מטלות קטנות. לא משהו שהיא הייתה מתכננת. דברים שצצו לה בהקשר של שיחות שניהלנו.
ערב אחד אחרי שדיברנו שעות ועיניי כבר נעצמו הלכתי למיטה, לא לפני שהיא אמרה כמה נעים לה שאני מתאפק עבורה.
בסביבות 2-3 לפנות בוקר הטלפון צלצל. קפצתי לענות ושמעתי את קולה מהצד השני. "שתוק".
צייתתי. לקח לי כמה רגעים להבין את הסיטואציה אבל אז באה האנחה הראשונה שלה. היו לה אנחות ייחודיות. לא "אחחחח", לא "אוווו". אלא "הוווו"... גל האנחות התגבר והעיף את מוחי לעולמות אחרים.
האקט הזה חזר על עצמו עוד פעם או פעמיים בוריאציות כאלו ואחרות.
לצערי מעולם לא נפגשנו. הייתה פעם אחת של כמעט אבל לא מעבר.
הקשר התמסמס והיא עזבה את הכלוב. משך שנים תהיתי מה איתה, מדי פעם הייתי שומע את קולה בראשי. לעתים את ה"בוקר" הישנוני ולרוב את אותן אנחות שאני נשבע שהן הצליל הכי מתוק ששמעתי מחיי.
תמיד חששתי להתקשר אליה כדי חלילה לא לגרום לה אי נעימות בטעות אבל לא מזמן סקרנותי גברה עליי והרמתי את הטלפון. המצאתי איזה תירוץ לפני שהצגתי את עצמי למקרה שהיא לא תהיה לבדה כשתענה.
אחרי כמה שאלות אגביות להבהיר שהיא לבדה היא אמרה שהיא לא מבינה מה כל המסתורין ואז הצגתי את עצמי.
היא לא זכרה אותי. אמרה שהיא כבר מזמן נמצאת במקום אחר ושלמען האמת היא לא זוכרת אותי. כיבדתי את רצונה ונפרדתי בנימוס.
עברו שעות רבות עד שתחושת האגרוף בבטן חלפה... לפחות סגרתי מעגל.
http://i.imgur.com/MLl8MkP.gif
