פריחת הדובדבן

פתחי תרגליים
אמרת לי

אתה רואה שקשה לי

אני אוהב שאת צייתנית. גם כשקשה לך.

אני מספרת לך שאני רוצה להתמסר

והגוף לא מקשיב לי.

פעם לא היית אוהב לשמוע את זה...

לאחרונה אתה מקשיב יותר.

לא פוסל. מכיל.

זה משחרר אותי יותר.

הרגליים שלי מפוסקות לפניך

ואתה מביט בי פתוחה.

אל תסגרי רגליים.

אומר

והולך.

יהיה לך שילוב של חום וקור היום.

אני כבר מצטמררת מהתרגשות.

צאי למרפסת, תשכבי על הגב.

אני נמסה ממך בייב...

אתה מגשים לי חלומות,

אתה מספק אותי על כל שגעונותיי.

ואני אסירת תודה.

שעווה סגולה מתחילה לכסות את גופי.

טיפות לוהטות על עורי הלבן,

מחממות אותי מצינת דצמבר,

על השדיים, בין הרגליים,

ואתה מגלגל אותי עם הרגל שלך,

בבעיטות קטנות

שרק מרימות אותי יותר למעלה

ומטפטף לי על הישבן והגב.

כל טיפה גורמת לגבי להתקמר,

לישבני להמתח לאחור ולחכות.

לטיפה הבאה.

מחזיר אותי לשכב על הגב.

אני לבד, חושך, קר לי.

ממתינה לעוד הוראות,

שוכבת בדממה.

מפל של מים חמימים נשפך עליי בבת אחת!

ואני חותכת את הלילה השקט בצעקה

נעים לי ואני מופתעת וצוחקת
אני אוהבת ממש את ההתרגשות הזו.

אבל די מהר נהיה לי קר ואני מקבלת אישור ממך להתקלח.

הגוף והראש והאנרגיות שלי

כולם מכונסים במקום אחד,

אני לא מתעייפת,

מכילה אותך,

נהנית מכל רגע,

שאתה משתמש בי

לסיפוקך.

יותר חזק, ואני שמחה,

יותר עמוק ואני אומרת תודה.

החור שלך.

לשימושך.